מערת הצללים
קריאה עיונית ארוכה של סרט דרך רעיון פילוסופי. משל המערה של אפלטון על המסך.
צ'ינטאראם: החינוך כמעשה של חירות
פריירה ראה בחינוך את הדרך שבה המדוכא הופך לנושא של גורלו. איש אחד שפתח בתי ספר בכפרו מגלם את החזון הזה.
מציאות שבורה: המנגינה הנסתרת של יוגן
יוגן הוא העומק המסתורי הרומז מתחת לפני השטח. מנגינה חבויה בפסנתר, השולחת אל עתיד אפל, היא נגיעה ביוגן.
צייד המכשפות: מי מייצר את המפלצת
פאנון חשף כיצד המבט השולט בורא את האחר כמפלצת כדי להצדיק את רדיפתו. מיניאטורה אפלה הופכת את השאלה על פיה.
הירח של קוקו: האבסורד של קאמי ואהבה שאין להשיב עליה
קאמי הגדיר את האבסורד כפער בין הכמיהה שלנו למשמעות ובין שתיקת העולם. גבר המאוהב בירח כמשל.
גשם של דמעות: תורת ההתבוננות הקרובה
יוצר טובל עצמו במקומות קרובים כדי להבחין בדקויות. הנרי דיוויד תורו לימד שהעולם כולו נמצא במרחק צעד.
השיעור האחרון: מלאך שמביט אל הסבל ומבקש גאולה
ילד חולה וכלוא בחדרו שפוגש דמות מסתורית במקלט חלומותיו מהדהד את מלאך ההיסטוריה של ולטר בנימין, זה שמביט אל ההריסות ומייחל לרגע של גאולה.
כרונוס: כשהזמן עצמו בולע את הקרקע
בניין הבולע את סביבתו מול בית יתומים נקרא דרך דוגן ותורת זמן-ההוויה, שבה הזמן איננו כלי אלא ההוויה עצמה.
ריינוסה 1987: עיירה שאיבדה את עצמה
דוקומנטרי על עיירה שהתמוטטה תחת ההמרה התעשייתית, וצלקתה קוראת דרך ההבחנה של פרויד בין אבל למלנכוליה.
ביתו של מפיבושת: החוש המוסרי והחיבה הטבעית
שפטסברי טען שבאדם טבועה חיבה טבעית וחוש מוסרי שמזהה את הטוב. בית שמאמץ ילדים שננטשו הוא עדות שקטה לתזה שלו.
נערות סייבורג: הצמצום ותמונה שנבראת מן הריק
הקבלה מספרת על צמצום שפינה חלל שבו נברא העולם. בינה מלאכותית היוצרת דמויות מן הריק מהדהדת את הרעיון.
הטיהור הברזילאי: חובת הלוחם כשהסדר קורס
סיפור אמתי על שיתוק משטרתי וההגנה על המשפחה נקרא דרך הבהגווד גיטא ושאלת הדהרמה של הלוחם.
הימים הצבעוניים: האפוכה של הוסרל ומבט שנולד מחדש
הוסרל כינה אפוכה את השהיית ההרגל, הרגע שבו אנו רואים דבר כאילו לראשונה. אנדלוסיה כתרגיל בהתבוננות טהורה.
קאש ומתרסק: מכונת החוויות ופנטזיית ההצלחה
נוזיק שאל אם היינו מתחברים למכונה שמעניקה חוויית הצלחה מושלמת. הקומדיה השחורה הזאת מראה מה קורה למי שכבר חי בתוכה.
התאומים: קשרי דם כריזום של תשוקה
סרט על אחות ואח תאומים שהופרדו בילדות מתאר קרבה זורמת וחופשית, בדיוק כפי שדלז וגואטרי דמיינו את הריזום, רשת של קשרים בלי מרכז ובלי היררכיה.
תורך: אויבים שהפכו לתאומים
שני ארגונים כילו זה את זה בסכסוך ממושך, ובדיוק בסבך הזה זיהה רנה ז'יראר את התשוקה החיקויית שמולידה אלימות.
מארוון: שתי אמיתות של אשם וקורבן
סיפור פסיכולוגי על יקום מקביל נקרא דרך נגרג'ונה ותורת שתי האמיתות, המוסכמת והמוחלטת.
מהיר יותר מעין המצלמה: העד מול המכונה
סרט שירה ניסיוני על אדם ומכונה נקרא דרך הסמקיה והבחנתה בין פורושה העד לבין פרקריטי הפועלת.
מכת מזל: כשהבית נמוג ונברא מחדש
מוג׳ו, אל-הקביעות הבודהיסטית, מלמד שאין דבר יציב. משפחה הנמלטת ממוסקבה לסרי לנקה חיה את האמת הזו בגופה.
הלילה של הארנב: היידגר ודאס מאן
היידגר תיאר את דאס מאן, האדם הסתמי שקובע מה עושים, מה מרגישים ומה בזים לו. קומדיית אימה על צופה וקהל.
ליל המתים החיים: המרחב שבין מוות ללידה
קלאסיקת הזומבים של רומרו נקראת דרך הבארדו הטיבטי, מצב הביניים שבין מוות ללידה מחדש.
הקהילה האנרכיסטית של ארבנגו: היכולת להתחיל מחדש
פרק נשכח על מהגרים שייסדו קהילה חופשית בדרום ברזיל הוא הזדמנות לחשוב על מה שחנה ארנדט כינתה לידתיות, היכולת האנושית להתחיל דבר חדש לגמרי.
גולם החתול: המפגש עם מה שאינו נתפס
אישה מסתורית נסחפת אל אי חתולים ומערערת בשקט את חיי תושביו. קאנט תיאר את הנשגב כמפגש עם מה שחורג מכל מידה.
שמע, מהאטמה: מה ששבנו להדחיק חוזר
סרט חיבור מזמן את רוחו של גנדי כדי להתעמת עם רוח התקופה, ובחזרה הזו פועל מה שפרויד כינה שיבת המודחק.
טיקו-טיקו: הנדנוד החופשי של הקוף והציפור
קוף מתעצבן על ציפור שמנקרת ביבולו, ולהקת בובות מנגנת. ג’ואנגזי קרא לחירות הזו הנדנוד החופשי, מעבר לתועלת.
החיים חייבים להימשך: יאספרס ומצבי הגבול
קרל יאספרס כתב על מצבי גבול שבהם הקיום נסדק ואי אפשר להשקיף עליהם מבחוץ. קריאה מאופקת בסרט על אבל ואי ודאות.
מצעד האיוולת של ישראל: מורה לנבוכים של דור
הרמב״ם כתב מורה נבוכים למי שנקרע בין אמונה לתבונה. במאי היוצא לברר אם ארצו תיחרב הוא נבוך המחפש מורה דרך.
הגאוצ'ו הזקן: ההיסטוריה כמסע של הרוח
גאוצ'ו זקן מוליך במסע רוחני בעקבות היסטוריה של אמריקה ועירוב עמיה. הגל ראה בהיסטוריה את התגלגלות הרוח המוחלטת.
חלומות אנושות שנפסקו: כשהחוק בולע את האדם
טכנולוגיה עריצה וחוקים קפדניים מפוררים את הזהות. האן פיזי לימד ששלטון החוק המוחלט מותיר את האדם כגלגל שן.
כפר האבולה: שרשרת התנאים שאין לה התחלה
אימת הישרדות בכפר נגוע נקראת דרך ההתהוות המותנית, החוק הבודהיסטי שלפיו כל דבר מתעורר מתוך תנאים.
מעגל קסמים: הממד שבין חלום למציאות
אבן ערבי תיאר עולם ביניים, הברזח, שאינו חומר ואינו רוח טהורה. שם, אולי, לכוד ניק בין חלום, סיוט ומציאות.
סן אנטוניו דה לוס אלטוס: הסיפור שממנו אנחנו עשויים
מקינטאייר טען שאדם מבין את חייו רק כחלק מסיפור ומסורת. דוקומנטרי ונצואלי על שורשים קנריים מגלם את התובנה הזאת.
המציאות השנייה: בובר, אני-אתה ומרד החפץ
בובר הבחין בין יחס אני-לז שמחפיץ ובין יחס אני-אתה שמפגיש. אלגוריה על תאווה שמושאה מסרב להיצרך.
כל מה שיש לנו: הפעולה שאינה מבקשת שכר
סיבוב הופעות של להקת פאנק בבתי כלא נקרא דרך הבהגווד גיטא ותורת הפעולה ללא היקשרות לפרי.
אני גרה בכל מקום: דיוגנס והבית שאין בו קירות
דיוגנס קרא לעצמו אזרח העולם וגר בחבית. הסרט הזה שואל מה קורה כשהבית ללא קירות אינו בחירה אלא גזירה.
טקסס המוזר: נאמנות, בגידה והאדם האציל
פושע חוזר ומצפה לקבלת פנים, אך צוותו הצביע נגדו. קונפוציוס הבחין בין הג’ünزي, האדם האציל, לבין האדם הקטן.
רוח רפאים: הפנים המוכרות שאינן שלי
שומר נתקל באיש שמרגיש מוכר להחריד אך זר לחלוטין, ובפער הזה בין היכרות לזרות פתח לאקאן את שלב המראה.
המערב האמיתי: אורטגה, החלום והנסיבות
אורטגה אי גאסט כתב שאני הוא אני ונסיבותי, שהחיים הם משימה שמעצבים בין החלום למציאות. קומדיה על זהות.
זעקה אילמת: על מה שאי אפשר לומר
גבר שמתעורר בחדר לבן בלי זיכרון ובלי יכולת לזוז מגיע אל הגבול שלודוויג ויטגנשטיין סימן בסוף ספרו, אל מה שאי אפשר לומר ורק אפשר להראות.
אל תפחדי: אפיקורוס והתרופה מפני הפחד
כל הפילוסופיה של אפיקורוס נועדה לרפא את הפחד. סרט מתח ששמו הוא הבטחה, אל תפחדי, בוחן מה קורה כשהפחד מוצדק.
חברתי כלבת הים: מיזוג האופקים על גדת בייקל
ילד בודד שמתיידד עם כלבת ים על חופי אגם בייקל חי את מה שהנס גאורג גדמר כינה מיזוג אופקים, המפגש שבו שתי נקודות מבט זרות מרחיבות זו את זו.
דומו: הנפש שאינה נכבית עם המוות
מנקה לילה חשה נוכחות של זמרת שמתה בשריפה. אמרסון לימד על נפש-על אחת שכל היחידים שותפים לה.
פעימת החיים: הנשגב שמעבר לזמן הישר
ברק תיאר את הנשגב ככוח שמציף את התפיסה עד יראה. מחול בוטו בחדר חשוך פותח את התחושה הזאת של אינסוף.
אוונטיקה: פיתגורס והמוזיקה שכובלת את הנפש
פיתגורס לימד שהמוזיקה מעצבת את הנפש דרך המספר וההרמוניה. סרט על מוזיקה ממכרת שמשמשת מלכודת הופך את התובנה למותחן.
אף אחד לא אלוף: הכוורת שמאחורי השוער
ברנרד מנדוויל טען שגדולה קיבוצית נולדת מן האופן שבו חלקים נפרדים נשזרים לכוורת אחת. סיפורו של השוער לצד פלה הוא משל הדבורים על הדשא.
צלילי ברזיליה בלוז: האמנות כהדבקה של רגש
טולסטוי הגדיר אמנות כהעברת רגש מאדם לאדם. מסע הבלוז מארצות הברית אל בירת ברזיל הוא הדבקה כזאת בדיוק.
בזמן שהמכונית ממתינה: המסכה שאנו לובשים כדי להיאהב
לה רושפוקו חשף במקסימות שלו את אהבת העצמי המסתתרת מאחורי מעשינו. מלצרית שממציאה לעצמה חיים של פאר היא דמות ממקסימה שלו.
המלחמה בקובה: לוינס והפָּנים של האחר
לוינס לימד שפניו של האחר קוראות לי אל אחריות שקודמת לכל. דרמה איטלקית על גזענות, שמועה ואלימות.
מעבר למים: אחדות ההוויה בתנועה
אבן ערבי לימד שכל הקיום הוא הופעה אחת של הוויה יחידה. מים ומחול המשקפים זה את זה מגלמים את אחדות ההוויה.
מזיקים: הרטט שמפר את השגרה האפורה
אנימציה אילמת על בעל מסעדה בודד נקראת דרך הספנדה, הרטט הקוסמי של קשמיר שאיביזם.
עט הדיו של 87 רופי: החינוך האסתטי של הילדות
שילר טען שהאדם שלם רק כשהוא משחק. מסעו של ילד אחר עט פשוט מראה כיצד חפץ קטן הופך למרחב של חירות.
סאודדה: חליל הקנה והגעגוע שאין לו תרגום
רומי פתח את המסנווי בקינת חליל הקנה שנכרת ממקורו. סאודדה, הגעגוע הברזילאי, הוא אותו יבב של פרידה.
כאן: הלב שמשקף בלי לאחוז
אם פלסטינית ובתה מוצאות מקלט בבית זוג ישראלי, ומעשי חסד קטנים בונים קשר. ג’ואנגזי כתב שלב החכם הוא כמראה.
עונש ללא פשע: הקול האחר של הקשר
גיליגן שמעה במוסר קול שמדבר בשפת הקשר והאחריות, לא רק הצדק. פגישה של זוג לשעבר בחדר של זיכרונות מהדהדת אותו.
אלילי פלסטיק קטנים: אריסטו והחיקוי של הפנים
אריסטו לימד שהאמנות היא מימזיס, חיקוי לא של הנראה אלא של הפנימי. עבודת בוטו שמתרגמת מצב נפשי לתנועה עושה בדיוק זאת.
טעמי אותי: כשהשמות מפסיקים להתאים
מיצג וידאו שחושף איך הפרסום מוכר הנאה בשם מזון וגוף בשם מוצר. קונפוציוס דרש תיקון השמות, התאמה בין המילה לדבר.
הלולאה: היידגר וההיות לקראת המוות
היידגר תיאר את הדאזיין כהיות לקראת המוות, יחס ששולל בריחה ומחזיר את הזמן לידיים. קריאה מאופקת בסרט על זיכרון וסופיות.
דלת 2: הממד שאינו נראה
בית ריק שבו נותרת נוכחות בלתי נראית. קאנט הבחין בין התופעה הנגלית לבין הדבר כשלעצמו שמעבר לה.
מאחורי הדלת: הקול שאי אפשר לנעול בחוץ
אימה פסיכולוגית על אשמה וקולות מעבר לדלת נקראת דרך היוגאצ'ארה, אסכולת התודעה-בלבד.
עיר המכונות: נערת הפלדה וחברת השחיקה
האן ביונג-צ'ול מתאר עולם שבו האדם נטמע במכונת הביצוע. נערה שגופה מותך במתכת מעמידה את האבחנה שלו למבחן.
זרים: האורח שאי אפשר להזמין
צעיר בודד ואורח מסתורי שמופיע בחייו הם המחשה לפרדוקס שז'אק דרידה גילה בלב הכנסת האורחים, שהאירוח האמיתי אינו יכול להזמין את מי שיבוא.
אופליה: תאלס והמים שהכול שב אליהם
תאלס לימד שהמים הם ראשית כל הדברים. יצירה קצרה על רגעיה האחרונים של אופליה מחזירה את הדמות אל היסוד שממנו באנו.
תפוחים רקובים: מה מסתתר מאחורי המסכה
איש מסכה משוטט וחוטף אנשים, והשאלה מי מסתתר מאחורי המסכה היא בדיוק השאלה שקרל יונג שאל על הצל.
מאקי: האויב שמעבר לדלת הוא אתה עצמך
מפגש בין אישה לחייל נמלט בהרים נקרא דרך אמרת האופנישדות, אתה הוא זה, וטרגדיית אי-ההכרה.
מצאתי את עצמי: שבירת הכלים ואיסוף הניצוצות
הקבלה מספרת על כלים שנשברו והאור שהתפזר לניצוצות. נפש שנקרעה לשתי גרסאות מבקשת לאסוף את שבריה ולהתאחות.
נקמת הויקינגים: סיפור הגלות המערבית
סוהרוורדי כתב על נשמה הגולה במערב וכמהה לשוב אל ארץ האור. נסיך גולה השב אל מולדתו הוא דמות של הסיפור הזה.
התהוות: התצלום שדוקר מפני שהיה
איש זקן שמפתח תצלום נשכח והדמות שבו קמה לתחייה מגלם את מה שרולאן בארת כינה הפונקטום, הפרט בצילום שדוקר את הצופה מפני שמה שרואים היה ואיננו.
שליחים: אבל, אור וזמן שאיננו מודד
אספרנסה סורקת את השמים בטלסקופ של אביה המת, ובחיפוש הזה נפער בדיוק החלל שאוגוסטינוס פתח כששאל מהו הזמן.
מוות בצריף הפולני: חלוף הכול, גם הזיכרון
פרשה נשכחת של מגיפה בקרב מהגרים פולנים נקראת דרך אניצ'ה, האל-קביעות הבודהיסטית של כל דבר.
המתבונן: קאמי, המרד והפיתוי לברוח מן האנושי
קאמי ראה במרד את הנאמנות למצב האנושי, בלי בריחה אל טרנסצנדנטי. מתרגל שאחוז בהשגת מצב על-טבעי.
חולם האפלה: מה שהאין מחזיק
מרקוס פוגש בלילה יצור שטוען שהוא אינו מכיר את חייו האמיתיים. לאוזי היה מזהה כאן את וו, האַיִן שממנו נולד היֵש.
המונדיאל הקטן: סארטר והמבט שהופך אותנו לחפץ
סארטר תיאר כיצד מבטו של האחר יכול לקבע אותנו כחפץ. סרט תיעודי על שחקני כדורגל עם אכונדרופלזיה.
חיי היומיום של האחיות: קריאה בספר התמורות
חמש עשרה שנה, שלוש נשים, כלכלה שעולה ושוקעת ומגפה שחולפת. ספר התמורות מלמד שהקבוע היחיד הוא עצם התמורה.
התגלית: מי אני כשחסר לי הפרק הראשון
אדם שננטש כתינוק ומגלה בבגרותו את זהות אמו עומד בפני החלטה, וההחלטה הזאת היא בדיוק מה שפול ריקר כינה הזהות הנרטיבית, האני שנבנה כסיפור.
קרנבל הנשמות: הבית שנעשה זר
אורגניסטית ניצולת תאונה נמשכת אל פארק נטוש, ובין המוכר לזר מתגלה בדיוק אותו רגש שפרויד קרא לו האל-ביתי.
סוכריה: המָא, החלל הריק שמחבר שני עולמות
מָא הוא המרווח הריק שבין הדברים, שאינו חסר אלא נוכחות. שני זרים שלא מחליפים מילה מחוברים דרך המָא ביניהם.
המוח שלא מת: היידגר, ההצבה והחיים כחומר גלם
היידגר הזהיר שהטכנולוגיה המודרנית הופכת הכול, גם את האדם, למלאי זמין לניצול. קלאסיקת אימה כמשל.
אמנות הזריקה: אריסטו והתכלית של המטרה
אצל אריסטו לכל דבר יש טלוס, תכלית שאליה הוא חותר. סרט דוקומנטרי על דיסק גולף הופך את הזריקה למסע אל הצורה המושלמת של המעשה.
הכיסא: מרסל וההבדל בין סוד לבעיה
גבריאל מרסל הבחין בין בעיה שאני פותר מבחוץ ובין סוד שאני שרוי בתוכו. כיסא קטן כגשר בין עבר להווה.
מה לעזאזל: מה שאי אפשר לומר ישירות
שני חברים שטראומות מונעות מהם לומר את האמת נקראים דרך הקואן, החידה הזן שאין לה תשובה ישירה.
כביש לשום מקום: מה נותר כשמפרקים את העצמי
שני חיילים סורקים דרך ריקה בעולם שנכבש, ומתוך השתיקה נשאלת שאלת האנטה: מה בכלל נותר מן האדם.
אגדת הגריפין: החוכמה הפיוטית שקדמה למדע
ג'מבטיסטה ויקו טען שהמיתוס הוא צורת הידע הראשונה, לא שקר ילדותי. מסע בעקבות הגריפין הוא חפירה בחוכמה הפיוטית של הקדמונים.
קרב צ'ונגסאנרי 1920: כשהזמן נעשה מעגל
חיילים מ-2025 נוחתים בקרב מ-1920, ובקיפול הזמנים הזה מהדהד מה שמירצ'ה אליאדה קרא לו השיבה הנצחית והזמן הקדוש.
אהובת החלומות: פלוטינוס והכמיהה אל האחד
פלוטינוס לימד שכל כמיהה היא געגוע של הנפש אל מקורה. גבר הרודף בחלום אחר אהבה אבודה נע בדיוק במסלול הזה.
גשרים: מה שמוותרים עליו מקבל צורה אחרת
אהבה שרוצים לסיים מסרבת להיעלם ולובשת צורה חדשה. הדיאלקטיקה של הגל מלמדת שהשלילה אינה מחיקה אלא שימור והתמרה.
הבד: הקנבס הריק והרצון ליצור
צייר כושל ניצב מול קנבס ריק ומאמין שיצירת המופת שלו תיוולד היום. ניטשה ראה ברצון לעוצמה את הדחף להתגבר וליצור.
5 דקות: זנון והרגע שאינו נגמר
זנון הוכיח שהחץ לעולם אינו מגיע, כי כל מרחק מתחלק לאינסוף. הסרט שואל כמה זמן באמת נמשכות חמש דקות של המתנה.
יופי עם תכלית: הנצנים של מנציוס
תחרות קהילתית בוונצואלה מטפחת צמיחה של ילדות. מנציוס לימד שהטוב נטוע באדם כנצנים הזקוקים להשקיה.
בשנת 2889: מצב הטבע אחרי קץ העולם
הובס תיאר מצב טבע שבו נעדר כל כוח משותף, וחיי אדם בו קצרים ואכזריים. עמק ניצולים אחרי שואה גרעינית הוא מצב הטבע ההובסיאני על המסך.
מהארון לרחובות: הפרט האמתי בתוך האחד
דוקומנטרי על חוסר בית להט"בי בברזיל נקרא דרך ראמאנוג'ה, שלפיו הפרטים ממשיים ויקרים בתוך האחדות.
קופסת המוזיקה: שבירותה של הטובה ומה שנשאר
נוסבאום לימדה שערכם של הדברים היקרים טמון דווקא בשבירותם. סרט על סוף החיים שואל לאן הולכים הרגש והאהבה.
איוון שייד: הרקליטוס והאחדות של חי ומת
הרקליטוס כתב שהאלמותיים בני תמותה והבני תמותה אלמותיים, חיים את מות זולתם. בלש ערפד אל-מת הוא הפרדוקס הזה בבשרו.
אמיליה: פירון, הספק והדרך חזרה אל האור
פירון לימד להשעות שיפוט כשאין דרך לדעת מה אמת. סרט על התקף חרדה שמוביל למצב תודעה משתנה נכנס בדיוק אל הערפל הזה.
לחישות בזכוכית: כל אבן חן משקפת את כל האחרות
ידידות בין אדם לבינה מלאכותית נקראת דרך רשת אינדרה, שבה כל צומת משקף את היקום כולו.
חיים פנימיים: היין והיאנג שמתווכחים בתוכנו
איבריו של ניקו מפתחים דעות ומתחילים לדבר. הקומדיה האבסורדית הזו היא בעצם ויכוח היין והיאנג שבתוך כל גוף.
הגרלה מרומה: הפיתוי והבחירה
שני צעירים גונבים, זוכים בלוטו, ומאבדים הכול. קירקגור הבחין בין חיי הרגע האסתטיים לחיים האתיים של אחריות.
2:30 לפנות בוקר: האירוניה הסוקרטית והדפיקה שמעירה
סוקרטס העמיד פנים שאינו יודע כדי לחשוף שגם בן שיחו אינו יודע. הדופק בדלת מדי לילה עושה לגיבור בדיוק את זה.
הדקה הבאה: החרדה כסחרחורת של החופש
עדויות אנושיות בעקבות השבעה באוקטובר. קירקגור תיאר את החרדה כיחס האדם אל מה שעדיין לא קרה.
חלומות העבר: קיץ 1917 במעגל חמשת השלבים
רוסיה עומדת בין שתי תקופות ואיש אינו יודע כמה ישתנה. חמשת השלבים מלמדים שכל עידן מוליד את הבא בתנועה מחזורית.
אפוקליפסה: קנדיד מול העולם הטוב מכל האפשריים
וולטייר ניפץ בקנדיד את הנחמה שאומרת כי הכל לטובה. סרט אנתולוגי על נטישה אלוהית הוא ניסוח קולנועי של אותה שאלה עצמה.
אגדת אבן האינדיאני הבוכה: פרמנידס והאבן שאינה משתנה
פרמנידס טען שההוויה אחת, נצחית ובלתי משתנה, וכל שינוי הוא אשליה. אבן שנשארה לספר אגדה מגלמת את ההוויה שאינה חולפת.
דבק הציפורים: התשוקה שאי אפשר לברוח ממנה
זוג נלכד בסגר ובמתחים שצפים מתוכו. שופנהאואר ראה ברצון כוח עיוור שממנו אין מנוס.
קווילומבו: אני קיים משום שאנחנו קיימים
אובונטו מלמד שאדם הוא אדם דרך בני אדם אחרים. קהילת קווילומבו השומרת על זיכרון החירות מגלמת את החוכמה הזאת.
מטוטלת ניוטון: מי מניע את הכדור הבא
אל-ע׳זאלי טען שאין קשר הכרחי בין סיבה לתוצאה. מטוטלת ניוטון היא ההדגמה המושלמת של ההרגל שאנו קוראים לו חוק טבע.
סל הדבורים: מזל מוסרי והעבר שאי אפשר לרחוץ
ברנרד וויליאמס תיאר את השארית המוסרית שנשארת גם אחרי המעשה. איש בצריף ביער נאבק בעבר שאין לו כפרה.
מופעי הרחוב: הפעולה שנובעת מן הריק
דוקומנטרי על אמני רחוב באתונה נקרא דרך המושין, מצב אי-המחשבה שממנו נובעת פעולה ספונטנית.
תיק ויויאנה 1994: המצלמה שיצרה את האימה
אישה מתחילה לתעד את חייה בגלל רעשים בלילה, והתיעוד עצמו הופך לאיום, בדיוק כפי שהזהירה סוזן זונטג.
קפטן ביני והמטאוריט: קול קורא מן השמים
גיבור על תמהוני חייב להציל את כדור הארץ מכדור בשר, וממש בהזיה הזו פועל השלד שג'וזף קמפבל קרא לו מסע הגיבור.
רגע בזמן: לאן פונה החץ
גבר מתעורר באחו בלי לזכור מי הוא, וצולל אל סודות הקשר בין זמן למרחב, שאלה שמובילה אל חץ הזמן והאנטרופיה.
ז'אלגיז: המרחב האחר שבו האדם מאבד את עצמו
תייר שאובד בהרים ופוגש יצור מסתורי חוצה את הגבול אל מה שמישל פוקו כינה הטרוטופיה, מרחב אחר שבו כללי העולם הרגיל מתהפכים.
הנה בא הבוי-דה-ממאו: רוזנצווייג והגאולה שבקהילה
רוזנצווייג ראה בגאולה את הרגע שבו הקהילה חוגגת יחד וממיסה את בדידות היחיד. חגיגת פולקלור ברזילאית.
בולוסאן: הרצון הכללי מול קול ההמון
רוסו הבחין בין הרצון הכללי, המכוון לטובת הכלל, לבין סכום האינטרסים הפרטיים. דיוקן של סופר שנלחם על הדמוקרטיה נוגע בלב ההבחנה הזאת.
בעקבות המאפוצ'ה: השפה שבונה את המחשבה
קונדיאק טען שהשפה אינה רק לבוש למחשבה אלא הכלי שבונה אותה. מסע אחר שפת המאפוצ'ה נוגע בלב הקשר בין לשון, זהות וידע.
גיבור רגיל: מוסר שאינו מבקש שכר
גבר תורם דם ומציל חיים בעודו שורד על שולי החברה. קאנט לימד שערך המעשה המוסרי הוא בהיותו חובה, לא ברווח שבו.
סטייה: אין סוף וחלום שכבר נחלם
הקבלה מדברת על האין סוף שבו כל הזמנים כלולים כאחד. תחושת חלום שכבר נחלם היא הד של אותה נצחיות ללא גבול.
קליעה בטוחה: היד היציבה והנפש הסוערת
אריסטו הבחין בין מיומנות למידה טובה, ותלה את שתיהן בתבונה המעשית. צלף הנאבק לשקם את ביטחונו נע על הגבול הזה.
כתרים: לקלף את הצעיפים עד לזהות שמתחתם
דוקומנטרי על שיער אפרו כזהות והתנגדות נקרא דרך שנקרה, המאיה ושיטת נטי נטי של שלילת הכפוי.
אנשים מאושרים: מי מחזיק באדמה שהזיע עליה
שלושה דורות ערבבו את עמלם באדמה במשך שישים שנה, ואז חתימת קנייה אחת מחקה את הזכות. ג'ון לוק ידע להסביר בדיוק מה נגזל כאן.
יהלום השלום: העיקרון שמונח בתוך הלוחם
לוחם צעיר מגלה שהעוצמה אינה בכוח אלא באמונה בעצמו. ג’ו שי לימד שבכל דבר טמון לי, עיקרון פנימי הממתין להיחשף.
קורבן המלאך הרביעי: כשהאמת מתנגשת במנוחת המתים
ברלין לימד שערכים אמיתיים עלולים להתנגש בלי פיוס. סרט על סוד קבור מעמיד את חשיפת האמת מול השלווה של השכחה.
עפיפון: פניו של האחר שנדחק אל השוליים
דוסל העמיד את פני העני, האחר שמחוץ למערכת, כתביעה מוסרית. אם ובנה החרש באתר בנייה נושאים את הפנים האלה.
העולם האפור שלי: אונאמונו והתחושה הטרגית של החיים
אונאמונו כתב על אדם מבשר ודם הכמה לנצח ואינו נרגע גם בהצלחה. דיוקן תיעודי של צלם בן שבעים ושש.
ישר ובמעגל: האהבה שאינה מבחינה בזרים
אנימציה על מהגרים שנעקרו ומחפשים שייכות. מוזי לימד ג’יאן איי, אהבה שאינה מבדילה בין קרוב לזר.
F.O.A.: אמור פאטי ואהבת הגורל
אמור פאטי אינה השלמה עם הגורל אלא אהבתו. סרט סטופ-מושן על מסעה של מלאני מגלם את המהפך הזה בצבע ובתנועה.
צבי הים: הילדה הטובעת והמעגל המתרחב
סינגר שאל מדוע נציל ילד טובע ונתעלם מסבל רחוק. ילדה קטנה על חוף ביוון עונה לו במעשה אחד.
נונאטו הג׳וק: הניצוץ שבברייה הנמוכה מכל
הבעל שם טוב לימד שאין דבר ריק מנוכחות אלוהית, גם הנמוך שבנבראים. ג׳וק סרקסטי שמביט בנו הוא עד כזה.
רכס הדבורים: הטבע, התרבות והדבש המלאכותי
כוורת מכריזה מלחמה על בני האדם שהמציאו דבש רווחי יותר, ובעימות הזה עולה החלוקה שקלוד לוי-שטראוס עמד עליה.
האופק שלנו: המכתב שבורח מן המגדל
מכתבים מכלא פרן נקראים מול הים. מכונת המבט של בנתם עומדת ברקע, והשאלה מי רואה את מי מתהפכת אל קול של געגוע.
אתה מכיר את עצמך: מה אני יודע, שאל מונטן
מישל דה מונטן הפך שאלה אחת, מה אני יודע, למפעל חיים של התבוננות עצמית. סרט על אדם שמחפש את האני האמיתי הוא מסה מונטנית קצרה.
בת הים החייזרית: הקוגיטו של האנדרואיד
דקארט חיפש נקודת ודאות אחת מעבר לכל ספק ומצא אותה בעצם החשיבה. אנדרואידים שמתחילים להטיל ספק בקיומם צועדים בדיוק במסלול הקוגיטו.
הלך הלילה: הבחילה של סארטר ועודף הקיום
בבחילה תיאר סארטר את הרגע שבו הדברים מאבדים את שמותיהם ונחשפים כקיום עודף ומאיים. מטבח בלילה כזירה.
עניין של שחורים: המילה שהוחזרה מהעלבון אל הכבוד
נגריטוד לימדה להפוך כינוי גנאי לדגל של ערך. הסרט של פמלה פרגרינו עושה בדיוק את התנועה הזאת עם ביטוי ברזילאי.
חלום אנכי: מי חולם את מי
יוצר פוסע אל תוך חלום כדי לגעת בקרובים שנמוגים. ג’ואנגזי חלם שהוא פרפר, ולא ידע עוד מי חולם את מי.
אהבות מלאכותיות: אמפדוקלס, אהבה ומריבה
אמפדוקלס לימד ששני כוחות מניעים את היקום, אהבה שמאחדת ומריבה שמפרקת. דרמה על אישה שאהבתה מזויפת היא ניצחון המריבה.
שיפוטית: תשוקה במבטו של האחר
רווקה נצחית יוצאת לדייט עיוור ולא מפסיקה לשפוט, ובשיפוט הזה פועל מה שלאקאן כינה תשוקת האחר.
שריין את הדייט: הבר כמרחב קרנבלי
סוף לילה בבר, ואישה זרה מחליקה אל השרפרף הסמוך, ברגע שמזכיר את מה שמיכאיל בכטין כינה הקרנבל.
כבויה: האמת הראשונה על הכאב שאין לו מוצא
סוניה מדמיינת יום הולדת עם משפחתה, והפער בין הדמיון למציאות הוא בדיוק החלל שהבודהיזם קורא לו דוקהא.
רוצים שאעזוב? הספסל שמדבר
דוקומנטרי על אדריכלות עוינת חושף כיצד ספסל וגדר מוסרים מסר, בדיוק כפי שטען מרשל מקלוהן, המדיום הוא המסר.
וואטוקוי: הזמן הארוך של מי שנשארת לבד
ילדה שנותרת לבדה בהרים לשמור על הבית אחרי מות אמה חווה את הזמן אחרת לגמרי, וההבדל הזה הוא בדיוק מה שאנרי ברגסון כינה דיורה, המשך הפנימי של החיים.
וידוי: אהבה שאינה מחכה לרגע המושלם
בחור שמתוודה על רגשותיו ביום האחרון של הקולג' מגלה אמת שז'אק דרידה ניסח דרך המתח שבין ההמתנה לרגע שאין לו זמן, אהבה אמיתית אינה יכולה להמתין.
יום הוותיקים: רן, האנושיות שבין שני זרים
בן אוחז מזכרות אביו, ברמן נושא זיכרונות קרב, וביניהם נרקם חיבור. קונפוציוס קרא לכך רן, האנושיות שבמפגש.
שיר ערש למפלצת: יצורים שעולים מן המעמקים
מן הצללים עולים יצורים מוזרים הלוחשים חלומות נשכחים, ובעלייה הזו מזהה יונג את הארכיטיפים של הלא-מודע הקולקטיבי.
הפסנתר הישן: סימון וייל, הקשב והחסד מול הכובד
סימון וייל ראתה בקשב את צורת הנדיבות הנדירה ביותר, ובחסד את מה שמנוגד לכוח הכובד של האובדן. סרט על זיכרון ומוזיקה.
המשפט: סארטר והדין של החירות
סארטר קבע שאנחנו נידונים להיות חופשיים, אחראים למעשינו בלי תירוץ. קריאה מאופקת בסרט על אשמה והכרעה.
דמעות של דג נודד: האני מול הזכוכית
אדם מתעורר כדג באקווריום של אהובתו, קרוב אך מובדל בזכוכית. פיכטה בנה את העולם על יחס האני אל מה שאינו הוא.
הזונה: אור הניאון כרגע של שקט
אישה חולמת על אורות ניאון שיבטיחו לה חירות. שופנהאואר ראה בהתבוננות היפה את המפלט היחיד מסבל הרצון.
שלושת חסדי התקווה: יחיד מול כוח עצום
שלוש נשים ניצבות מול כוח עצום בעיר, ובעימות הזה מהדהד מה שאליאס קאנטי חקר בספרו על ההמון והכוח.
לחיות זה להרגיש: להשקיט את גלי התודעה
צעירה השבה אל החושים בעיירה כפרית נקראת דרך פטנג'לי וההגדרה שהיוגה היא ריסון תנודות התודעה.
בעקבות ישוע: השכל הישר והקרקע שמתחת לרגליים
תומס ריד ביסס את הידע על עקרונות השכל הישר, על אמון בסיסי בחושים ובעדות. מסע אל המקומות שבהם פעל ישוע נשען על אותו אמון בקרקע הממשית.
חדר השינה של אנדרה: הילד כגוש שטרם סותת
לפני שהעץ נחתך לכיסא ולפני שהעולם נחתך לשמות, קיים מצב שלאוזי קרא לו פּוּ, הגוש שטרם סותת. אנדרה עדיין חי בתוכו.
מלקטות הפסולת: היופי של מה שהושלך
ואבי-סאבי מוצא יופי בפגום, בבלוי ובחולף. ארבע מלקטות פסולת בברזיל מגלמות אסתטיקה ואתיקה של הדבר המושלך.
רשת החיים: צירופי מקרים בעלי משמעות
ארבעה סיפורים אמיתיים מקרלה נקשרים לתמונה אחת של חיים שזורים, ובקשר הזה מהדהד מה שיונג כינה סינכרוניות.
המקדש הראשון של שלמה: אלילי השבט מול הראיה
פרנסיס בייקון הזהיר מאלילים שמעוותים את התבונה עוד לפני שהיא בוחנת. חיפוש אחר מקדש נעלם הוא מבחן על היכולת לראות מעבר להנחות הירושה.
אודי פולמה: אפיקטטוס והחירות של העבד
אפיקטטוס עצמו נולד עבד, ולימד שהחירות הפנימית אינה תלויה בשלשלאות. סרט על בריחה מעבדות בין-דורית מגלם את תורתו.
הרחש: הזיכרון ששוכן במקום ולא במוח
בת שמרוקנת את בית אמה החולה בדמנציה ומוצאת קלטת ישנה נכנסת אל השאלה שהעסיקה את אנרי ברגסון, האם הזיכרון הוא דבר שנשמר במוח או ממד שלם של הקיום.
זומבי הלבן: מי שנשללו ממנו גם המוות
המת-החי הראשון בקולנוע איננו מפלצת אוכלת בשר אלא עובד משועבד, ובכך הוא הגילום המדויק ביותר של מה שאגמבן כינה חיים חשופים.
חיים אחרי המוות: השיבה של עשרת אלפים הדברים
בינה מלאכותית מביטה בשאלה הגדולה ביותר בלי יומרה לענות. המחשבה הסינית קוראת לכל הקיים עשרת אלפים הדברים, שעולים ושבים.
האבולוציה של קולנוע האימה: ז'אנר ששב ואינו מת
מסע בין עבר להווה של ז'אנר שלא מת אלא השתנה. ניטשה שאל אם היינו מוכנים לחיות את חיינו שוב ושוב לנצח.
העורב: מה שאנחנו קוראים לו שחור
סרט אנימציה סיני באורך דקה אחת טוען שהשחור שאנחנו רואים הוא מגבלה של החושים ולא תכונה של העולם. פתיחת הפינה, מאפלטון ועד ויטגנשטיין, בשאלה מה בדיוק אנחנו רואים כשאנחנו רואים.
להבה חרוצה: כשעצם הצפייה נעשה שאלה
סרט ניסיוני בתקציב זעום נקרא דרך המו של הזן, הריק שאיננו היעדר אלא פתח.
מסילות ארגמן: מה שאי אפשר לומר
הרמב״ם לימד שעל האינסופי אפשר לומר רק מה שאינו. גם על הטראומה, אולי, אפשר לדבר רק בלשון של שלילה וצמצום.
איש הבועות: דמוקריטוס, האטום והריק
דמוקריטוס לימד שהכול עשוי אטומים וריק. גבר שמפוצץ בועות פלסטיק מול הטלוויזיה חי בין המלאות לריקות של עצמו.
השתקפויות בקפה שי: החדר הקטן שמכיל עולם
שלוש דקות של שיר על סיפורים לילדים הן בעצם תרגיל בפואטיקה של המרחב, בדרך שבה פינה קטנה ומוגנת הופכת לאינסופית.
קרוסבר רעיל: הבוקר שאחרי, לנצח
חבר נדבק בווירוס זומבי ושב אל חבריו ההמומים, ובחזרה החוזרת הזו מהדהד מה שפרויד כינה דחף המוות.
החבורות שאינך רואה: התודעה הכוזבת שמחזיקה אותנו בפנים
סארטר קרא לזה מוֹבֵז פוּאָה, השקר שאדם מספר לעצמו כדי לברוח מחירותו. סרט קצר על הרגע שבו כדאי לעזוב.
על הליכה בשדות: כשהנוף עונה לך במצב הרוח שלך
רסקין הזהיר מפני השלכת רגשותינו על הטבע. הליכתו של סטנדאפיסט בשדות רוסיה בוחנת מתי הנוף משקר לנו ומתי הוא מלמד.
איווה ג'י: פרוטגורס והאדם כמידת הכול
פרוטגורס קבע שהאדם הוא מידת כל הדברים. דוקומנטרי על תרבות האיגבו מראה עולם שלם שמודד את המציאות בקנה מידה משלו.
רקוויאם: כל שתייה משחררת זיכרון
גבר בודד מקבל מכתב מאהבה שחשב שנקברה, וכל שתייה בבר משחררת רוח של זיכרון, כמו אצל מרסל פרוסט.
בזמן שלהם: הצופה שנכנס אל עולמו של האחר
אדם סמית תיאר את האהדה כדמיון שנכנס אל מקומו של הזולת. סרט תצפיתי שמלווה שלוש דמויות במשך שנים הוא תרגיל באהדה כזאת.
גירוש שדים: האל והשד כהשלכה של האדם
טקס גירוש שדים מפגיש כומר, פסיכיאטר ותקשורת. פויירבך טען שהאלוהי והשטני הם השלכה של תכונות האדם עצמו.
בי-בוקס: פרדוקס השחקן בחדר סגור
דידרו כתב על השחקן שמנגן רגש בלי לחוש אותו, ועל הטפיל שמשחק כל תפקיד חברתי. שני שותפים במשחק ביזארי הם הפרדוקס הזה בדירה אחת.
סוחר המוות: האדם המרחף ושאלת העצמי
אבן סינא דמיין אדם מרחף בלי גוף שעודו יודע שהוא קיים. סוחר מוות שמשתנה כדי להציל, שואל אם נותר אותו אדם.
ספירה: הזר בכרך והנפש שקפאה
זימל תיאר את האדם בעיר הגדולה כמי שנוכח פיזית ומנותק מבפנים. סדרת דיוקנאות קפואים באוקראינה מגלמת את התובנה שלו.
הפתק האחרון: המשמעות שנדחית אל מעבר לפינה
פתק מסתורי שמעניק השראה להתגבר על ייאוש מדגים את מה שז'אק דרידה כינה דיפרנס, התנועה שבה משמעות אינה נתונה במקום אלא נדחית תמיד קדימה.
חבר שלנו: כשהמוקומנטרי חושף את כללי המשחק
פארודיה בפורמט מוקומנטרי שחוקרת את הפער בין שאיפות לגורל פועלת בדיוק כמו מה שויטגנשטיין המאוחר כינה משחק לשון, צורה שכולה כללים שאנו משחקים בהם.
חישה: על הכמיהה שדורשת יישור
נער שכמה לאהבת אב מוצא נחמה בקהות חושים. שונזי לימד שטבע האדם עקום מלידה וזקוק ליישור סבלני.
הכפיל: היידגר והאל-ביתי שמתפרץ אל תוך המוכר
היידגר תיאר את האל-ביתי כתחושת הזרות שפולשת אל הבית עצמו. אימה ניסיונית על מי שחושד בכפיל מרושע.
התעלות נצחית: ההילה בעידן הבינה המלאכותית
סרט שנוצר כולו בבינה מלאכותית גנרטיבית מזמין לחזור אל מאמרו של ולטר בנימין על ההילה, ולשאול מה קורה לה כשאין עוד יד אנושית ואין מקור.
הקריסה: כשהשקר אמין מן האמת
נואר על אישה שמשקרת בדיוק במידה שתישמע כנה מוליך אל לב תורתו של ז'אן בודריאר, אל הרגע שבו הסימולקרה נעשית משכנעת יותר מן המקור שנעלם.
יופי האיטיות: וו וויי על אופנוע ישן
מסע מדיטטיבי על אופנוע וינטאג’ בדרכים שקטות. לאוזי קרא לזה וו וויי, פעולה שאינה כפייה אלא זרימה עם הדברים.
בומביי: להיות פירושו להיתפס
ג'ורג' ברקלי טען שקיומם של הדברים הוא בהיתפסם. פורטרט פיוטי של עיר על פילם סופר 8 הוא הדגמה של אותה תזה נועזת.
אחכה לך בכל הפסקה: מרקוס אורליוס וההווה שאין בלתו
מרקוס אורליוס לימד שכל שיש לאדם הוא הרגע הזה. סרט על ילדוּת בצל מחלה מוצא את הנחמה במקום הזה בדיוק, בהווה ובהבטחה קטנה.
ביקור: האם אני עדיין אותו אדם
יום טען שהעצמי אינו יש קבוע אלא צרור תפיסות מתחלף. גבר שעברו הפלילי מדביק אותו ניצב מול שאלת הזהות היומיאנית עצמה.
דבר איטלקית: הכרה ותלות בין שתיים
ידידות שהופכת לאהבה נקטעת ברגע של תלות פתאומית. הגל תיאר איך התודעה מוצאת את עצמה רק דרך הכרה בזולת.
זדון: האני האפל כקפל של הנפש
אדם שמתוודה על מעשה נורא אך חלק ממנו מסרב להתחרט מציב על המסך את מה שז'יל דלז כינה הקפל, הרעיון שהפנים שלנו אינו אלא חוץ שהתקפל.
אל ללא שם: גורגיאס ומה שאי אפשר לומר
גורגיאס טען שדבר אינו קיים, ואם קיים אין להכירו, ואם מכירים אין למסרו. סרט על גבול חלום ומציאות נכנס בדיוק אל הסדק הזה.
קורנור: מי כותב את ההיסטוריה של המנוצחים
גראמשי לימד שההיסטוריה של הכבושים מפוזרת ומושתקת. חפירה בעבר של כפר הודי חושפת בדיוק את מה שההגמוניה מחקה.
דהארטי: הטבע שמתעורר
יצור מסתורי מתעורר מכריתת יערות. שלינג ראה בטבע לא מכונה דוממת אלא כוח חי ופועל.
חייו של קריקטוריסט: ידיעה שהיא כבר מעשה
מפגשים קטנים עם מוזיקה, ציור וגאומטריה הופכים לילד ליוצר בוגר. ואנג יאנגמינג טען שידיעה אמיתית ומעשה הם דבר אחד.
בתוך הפקעת הצהובה: הקנה החושב מול הדממה האינסופית
פסקל חש את חרדת החלל האינסופי ואת האל הנסתר, וקרא לאדם קנה חושב. סרט איטי על מוות ואמונה נושם את אותה חרדה ואת אותה גדולה.
המדרגות של לולי: מרלו-פונטי והגוף שזוכר
מרלו-פונטי לימד שהגוף החי הוא הזיכרון הראשוני שלנו, גם כשהנרטיב מתפרק. קריאה בסרט על דמנציה וקשרים.
הולדתו של דיוניסוס: היופי שבהתמרה
טקס מיסטי ומסע משנה צורה בהדרכת דיוניסוס. ניטשה ראה באל היין את הכוח שמפרק צורות ומוליד חיים.
מכאן למאדים: האיש הבודד ומשימתו
הרב סולובייצ׳יק תיאר את איש האמונה הבודד הנקרא אל מה שאיש סביבו אינו רואה. האב במסע אל מאדים הוא בן דמותו.
השיר שלך מתחתיי: הממד השני שהוחזר
קליפ שחוגג יצורים שחציים אדם וחציים חיה פותח מחדש את הממד החושני שהרברט מרקוזה טען שהחברה המתועשת שיטחה, וקורא לשחרור של הטבע שבתוכנו.
מר הוק: הרוח ששבה על עסק לא גמור
זאמי, אבי תיאטרון הנו, בנה מחזות שבהם רוח שבה בשל עניין לא פתור. מר הוק חוזר לעיר בדיוק כדי כך.
הזמנה לשיבה: האם אפשר לשוב
צאצא של פליטים שב אל מולדתו. קירקגור שאל אם החזרה אפשרית, או שכל שיבה מולידה דבר חדש.
בין שרבוטים: לבחור עולם מבין האפשריים
לייבניץ תיאר בורא הבוחר את הטוב מכל העולמות האפשריים. ילד עם עיפרון קסום שהופך ציור למציאות עומד מול אותה בחירה עצמה.
S.O.U.R.C.E: אנקסימנדרוס, האינסוף והדין
אנקסימנדרוס לימד שהכול נובע מן האינסוף, ושהברואים משלמים זה לזה על עוולתם. סרט על תאגיד שבוזז את המקור נכנס אל הפסוק הזה.
בנתיב השמש: הנקמה כשעבוד הרגש
שפינוזה ראה בנקמה לא כוח אלא שעבוד לרגש עצוב. גבר ששב לנקום במשפחתו נע בדיוק על הגבול בין תשוקה שמשעבדת להבנה שמשחררת.
מרתה לומדת צרפתית: העצב היפה של חלום שלא יתגשם
מונו נו אווארה הוא העצב היפה של חלוף הדברים. נערה הלומדת צרפתית וחולמת על פריז שלא תגיע אליה מגלמת אותו.
נרדפת: המקום שבו נולדים רודף ונרדפת
נישידה קיטארו לימד על הבאשו, המקום שבו נולדת ההבחנה בין סובייקט לאובייקט. מותחן מטא ממקם שם צופה ומרדף.