הקבלה הלוריאנית פותחת בשאלה כיצד יכול עולם להיברא אם האינסוף ממלא הכל. תשובתה היא הצמצום: האור העליון מסתלק, כביכול, ומפנה חלל ריק, ורק בתוך אותו חלל שהתרוקן יכולה בריאה להופיע. סרט שכל תמונותיו נוצרו בבינה מלאכותית, לוחמות עתידניות הנלחמות ברובוטים חייזריים, נולד מתוך מרחב ריק שממנו מזומנות דמויות שלא היו קיימות, וזהו הד מודרני של הרעיון העתיק, שבו יש מופיע רק לאחר שנפער מקום שבו עדיין אין דבר. הטכנולוגיה החדשה, שנראית רחוקה מכל מיסטיקה, מגלה כאן דווקא קרבה מפתיעה אל שאלת הבריאה העתיקה מכולן.

חלל שהתפנה

הצמצום מלמד שיצירה דורשת קודם כל ריק, מקום שבו עוד אין דבר. המסך הריק, המרחב הדיגיטלי הריק, הוא חלל כזה. מתוך אין נקרא יש. הדימוי הקבלי של הסתלקות שמאפשרת הופעה עוזר להבין את מלאכת הבריאה של תמונה מלאכותית: לא יצירה יש מיש קיים, אלא הופעה של צורות בתוך חלל שהוגדר תחילה כפנוי, כלוח שממתין שייכתב עליו עולם חדש. בלי הריק הזה לא הייתה אפשרית שום צורה, שכן מקום שהכל ממלא אותו אינו משאיר פתח להולדת החדש.

מי הבורא

הצמצום מעלה שאלה על מקומו של הבורא ביחס לנברא. בסרט, הבמאי הורסט טראן הלחין והפיק בעצמו את פסקול המטאל, וכיוון את הבריאה המלאכותית. הוא נוכח ונעדר כאחת, כמו האור שהצטמצם, מכוון מרחוק אך לא נמצא בתוך התמונה עצמה. היוצר האנושי שמאחורי המכונה מגלם את המתח הקבלי, בין נוכחות שמעניקה חיים ובין הסתלקות שמותירה לנברא מרחב לפעול. הצמצום איננו העלמות של הבורא אלא הסתרתו, נסיגה שמותירה מקום, וכך גם היוצר נוכח בכל פיקסל אך נסתר מן העין.

עולם של דמות

הלוחמות הסייבורג הן ברואות טהורות של דמיון, קיום שכולו תמונה. הקבלה לימדה שגם עולמנו, על אף מוצקותו לכאורה, נברא בדיבור ובאות, כלומר בצורה של סימן. הסרט חושף בגלוי את מה שהקבלה טענה בסתר: שמציאות עשויה להיווצר מן הצורה בלבד, שהיש נולד מציווי ומהתפנות מקום, ושהגבול בין ברוא לממשי דק יותר מכפי שאנו נוטים לחשוב. אם עולם שלם יכול לקום מצירוף של אותיות, אין פלא שעולם אחר קם מצירוף של קוד, ושניהם מלמדים על כוחו של הסימן.

סכנת הכלים

בקבלה, אחרי הצמצום באו הכלים, ובהם ארבה סכנת השבירה. גם בבריאה המלאכותית אורבת סכנה, שהצורות יגברו על יוצרן, שהרובוט החייזרי יהפוך למראה של פחדינו מן הטכנולוגיה עצמה. הסרט, בעצם נושאו, מלוחמות ומכונות, נוגע בחרדה הזו. הצמצום שאיפשר בריאה מאפשר גם כאוס, ועל היוצר לזכור שהמרחב שפינה עלול להתמלא לא רק באור אלא גם בשבר. כל בריאה נושאת בתוכה את אפשרות ההתפרקות, וככל שהכוח שהאדם מזמן גדול יותר, כך גדל גם הסיכון שהכלים לא יעמדו בו.

מוזיקה מן הריק

הבמאי לא רק יצר תמונות אלא הלחין פסקול, וגם המוזיקה נולדת מן הריק, מן הדממה שלפני הצליל הראשון. הקבלה ראתה בבריאה סוג של ניגון, סדר של קולות היוצא מן השתיקה. המטאל שהורסט טראן הפיק הוא ניגון של עולם עתידני, יציאה של רעש מסודר מתוך אין קול. הצמצום, אם כן, אינו רק חזותי אלא גם צלילי, שכן כל צליל דורש דממה שתקדם לו כדי שיישמע, כשם שכל צורה דורשת חלל ריק שבו תופיע.

יצירה כחיקוי הבריאה

המקובלים ראו באדם היוצר שותף למעשה בראשית. כשאדם מזמן עולם מן הריק, הוא חוזר על מחווה הצמצום הראשונה, בקטן. סרטו הקצר של הורסט טראן, גרמניה 2025, אינו רק ניסוי טכנולוגי, הוא מחווה של בריאה, פינוי חלל שממנו קמות דמויות. הקבלה הייתה מזכירה שכל יצירה כזו נושאת אחריות, שכן מי שמפנה מקום לעולם חדש אחראי גם לרוח שתמלא אותו, ולשאלה אם מה שיברא יאיר את החלל או ימלא אותו בצללים.

לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס

עולם שנברא מן הריק במעשה של צמצום. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.