מגזין גרינדהאוס
ביקורות, אירועים, הקרנות וסרטים חדשים — המגזין של גרינדהאוס לקולנוע עצמאי, קאלט ואימה.
נצבים-וילך: השיר שנשאר אחרי הנשימה
ברית שנכרתת גם עם מי שאיננו, מנהיג שהופך לנעדר, וציווי אחד במקום מצבה: כתבו שיר. על קופסת מוזיקה שמנגנת אחרי שהיד נעלמה, על נשימה ונשמה, על ההסתרה שמסתירה את עצמה, ועל השבת האחרונה של השנה.
כי תבוא: התמונה הסמויה
אדם מחזיק סל ומצווה לומר בקול. בהמשך מקוללת העין שרואה יותר מדי. ובסוף מתברר שארבעים שנה לא היו עיניים. על הכלל שהברכה שורה רק בסמוי מן העין, על צמצום, ועל סרט בן שתי דקות שבו זקן מפתח תצלום בחושך.
בית קפה: אנייס הלר וכבודם של חיי היומיום
אנייס הלר טענה שהיומיום אינו שארית אלא הבסיס שממנו צומח כל השאר, ושכל אדם זקוק למרכז שממנו הוא יוצא ואליו הוא שב. "בית קפה" בונה סרט שלם על יום אחד במקום כזה.
בית התמונות: בלומנברג והמערה שאיננו עוזבים
האנס בלומנברג ראה בתרבות מכונה ליצירת מרחק מן המציאות, ובמערה של אפלטון לא רק כלא אלא גם מחסה. "בית התמונות" מעמיד שמונה זרים באותו אולם חשוך ושואל מה מחבר ביניהם.
הסף הרחוק ביותר: לב שסטוב והמרד בהכרח
לב שסטוב סירב להאמין שמה שהיה חייב היה להיות, וראה באמונה פתח שדרכו הכל אפשרי. "הסף הרחוק ביותר" עומד בדיוק שם: פרידה חוצה סף, והכאב אינו מוסבר אלא נעלם.
המועמד: כיצד מוסד מייצר את האדם שהוא מעסיק
אליזבת אנסקומב לימדה שפעולה קיימת רק תחת תיאור, ושמעמד הוא עובדה שנשענת כולה על מוסד. "המועמד" מעמיד את הרעיון במבחן: אדם נכנס לראיון עבודה ויוצא ממנו בנוי מחדש.
ארץ הבלבול: שני סוכנים וסולידריות של המזועזעים
יאן פאטוצ'קה טען שהמלחמה אינה תקלה בשלום אלא המצב עצמו, ושהעימות הוא שיוצר עולם משותף ליריבים. חדר מלון מטונף ב-1986, שני סוכנים ושאלה אחת: מה נשאר מאדם כשמורידים ממנו את התפקיד.
שלום חשכה: החלל הפנוי בתחנת רכבת
רבי נחמן מברסלב לימד שיש בעולם מקום שהאל פינה מעצמו, ושבתוכו שוררות שאלות שאין להן תשובה. תשע דקות בתחנת רכבת קפואה הן תיאור מדויק של המקום הזה, ושל הדבר היחיד שאפשר לעשות בו.
שיפוט 101: האיש השלישי בזירה
צ'רלס סנדרס פירס טען שהמציאות בנויה משלוש שכבות, ושהחשובה בהן היא זו שמתווכת. ג'ימי קורדרס עשה עשרים ושתיים שנה בדיוק במקום הזה: בין המכה לבין המשמעות שלה, בגוף אחד שאיש אינו אמור לשים לב אליו.
להתעורר, להתבגר: שני צירים שאסור לבלבל ביניהם
מאתיים וארבעים שנה לפני קן ווילבר, משה מנדלסון כבר חילק את עיצוב האדם לשני צירים נפרדים וטען שהם עלולים לנסוע בקצב שונה. הסרט של רמון פכרנג עוסק בדיוק בפער הזה, ובמחיר שגובה מי שמפתח רק אחד מהם.
אדום: הרגע שבו אדם חדל להיות אתה
הרמן כהן טען שהגילוי הגדול של המוסר אינו החוק אלא הרגע שבו האדם שלידי הופך לאדם שאיתי. ב״אדום״ הרחוב עושה את המהלך ההפוך: תוך שנייה אחת עשאו מפסיק להיות אתה ונעשה זה.
פנתרות ורודות: מי הבעלים של אדיניו
מקס שטירנר טען שהאויב הגדול של האדם אינו השלטון אלא הרעיונות המופשטים שהוא נושא בראשו. אדיניו, נער שחור וגיי בפריפריה הברזילאית, אינו מפיל שום סדר. הוא פשוט יוצא ממנו, ומקים במקומו מגרש משחקים משלו.
שוויון: מלחמה איננה תאונה, היא תנועה בעצם הדבר
מסה קולנועית הודית שואלת אם מלחמת עולם שלישית בלתי נמנעת, וטוענת שמלחמות אינן נולדות מנשק אלא מסתירות פנימיות. מולא סדרא, שלימד כי התנועה נמצאת בעצם הדברים ולא רק במקריהם, מציע את הדקדוק המדויק לטענה כזאת, וגם את ההסתייגות ממנה.
מחוץ לאוברטורה: אין מקרה בכלל, יש רק המקרה הזה
קומדיה ספרדית קצרה בלי דיאלוגים, בחדר מיון, בין רופא שדבק בנוהל לאחות שמאלתרת. ויליאם אוקהם, שטען כי בעולם קיימים רק פרטים ושהכללים הם סימנים בלבד, מסביר מדוע דווקא האלתור נוגע במציאות ומדוע הסוף חייב להיות בלתי צפוי.
הנופים הצבאיים של המראטהה: כשאמת אחת לובשת שני מדים
סרט דוקומנטרי קצר מציב זה מול זה את אמנות המלחמה של סון דזה ואת אסטרטגיית ההרים והים של שיוואג'י. אל-פאראבי, שהקדיש חיבור שלם ליישוב המחלוקת בין אפלטון לאריסטו, הוא ההוגה שיודע מה מסוכן ומה מבטיח בהשוואה כזאת.
החור הכחול: מה שאי אפשר לחקור, ובכל זאת אפשר לפגוש
חדר בבניין דירות רגיל בולע כל מי שנכנס אליו, וצוות חוקרי תופעות על-טבעיות מגיע לפענח את התעלומה. יאמבליכוס, שהתעקש שהאלוהי אינו נכנע לחקירה אלא רק לפעולה, הוא העדשה המדויקת לסרט שבו הכלים נכשלים לפני שהם מתחילים.
שוקריה: המקרה אינו היעדר סיבה אלא עודף שלה
שני אנשים חוצים רחוב איטלקי ומשהו קטן קורה ביניהם. בואתיוס, שכתב בכלא בהמתנה לגזר דין, הגדיר מקרה כמפגש בלתי צפוי בין סיבות שכיוונו למקומות אחרים. שלוש דקות של קולנוע מספיקות כדי לבחון את ההגדרה הזאת עד תומה.
סערה: הקו הדק שבין אסון טבע לעוול
פורטו ריקו אחרי הוריקן מריה, בקריינותה של ריטה מורנו. ג'ודית שקלר לימדה שהגבול בין אסון למזל רע לבין עוול אינו נתון בטבע אלא נקבע בידי בני אדם. סרטו הדוקומנטרי הקצר של איתן מאניקיס מצלם בדיוק את המקום שבו הקו הזה נמתח.
זיכרונות חוזרים: האם משמעות נמצאת בתוך הראש
סטודנט מסכים לשבת לארוחת ערב מול זקן עיוור וחירש ולהתנהג כאילו הוא בנו. הילרי פאטנם טען שמשמעות אינה נקבעת בתוך הראש אלא ביחסים שבעולם. הסרט הקצר של סו מין פארק בודק מה קורה כשהחוויה מושלמת והיחס חסר.
בית העץ: היכן בדיוק מתרחש הטקס
בן שבעים מטפס אל ההר ביום הזיכרון לאשתו ומגלה שאינו זוכר היכן הקבר. גילברט רייל הזהיר מפני טעות קטגוריה: החיפוש אחר הדבר האמיתי מאחורי המעשים, כאילו הוא פריט נוסף ברשימה. סרטו הקצר של סו מין פארק עשוי כולו מן הטעות הזאת ומתיקונה.
הזמן מחלחל ברחוב: מילים שעושות דברים בין שני אנשים
ריאיון, חזרה להצגה והליכה ברחובות עיר ילדות. ג'ון אוסטין הראה שאמירות רבות אינן מדווחות על העולם אלא מחוללות בו שינוי, ושכל אמירה כזאת עשויה גם להיכשל. סרטו של סו מין פארק בודק את הגבול הדק בין דיבור מוצג לדיבור שמחייב.
המסעדה שבעיירה: הטובין שאי אפשר לאכול לבד
מה בעצם נאכל במסעדה של עיירה קטנה, אם לא רק אוכל. צ'רלס טיילור טען שיש טובין שקיומם תלוי בכך שהם משותפים מלכתחילה, וכל ניסיון לפרק אותם לרווח פרטי מוחק אותם. סרטו של סו מין פארק מצלם בדיוק את הטובין האלה.
הרעש: הדממה שמדברת
גיבור מחפש מקום שקט ומגלה שאין כזה. דרך הגותו של קוקאי, שלימד כי היקום כולו מדבר בלי הרף, המסה קוראת את סרט האנימציה הניסיוני של מריה שישקובה כמסע מן השקט כמקום אל הדממה כדרך של הקשבה.
באגאבו: הידיעה שאינה נפרדת מהמעשה
אישה פגועה מוסרת את נקמתה לבובה מקוללת, ווואנג יאנגמינג צופה מן הצד. המסה קוראת את סרט האימה הקצר של בנג'מין מורהד דרך אחדות הידיעה והמעשה, ושואלת אם אפשר בכלל למסור מעשה למישהו אחר בלי למסור איתו את הלב.
דנק פרנק והפריקים מפראק: התודעה שמחפשת את עצמה
חוקר קונספירציות רודף אחר אות מוצפן ומגלה מציאות כפולה שבה הזהויות חופפות. דרך תורת ההכרה מחדש של אבהינבגופטה, המסה קוראת את המותחן הסוריאליסטי של אוסטין הונזה כמשל על תודעה שמחפשת את עצמה, ומוצאת שהאמת הקבורה קרובה מכל קרוב.
הדודא והחרב: מלחמה של מהירויות
איכר נרדף, אביר שאינו מרפה, ונזיר שנקלע לדרך. דרך הדרומולוגיה של פול ויריליו, המסה קוראת את אגדת הדרכים הזאת כמלחמה בין מהירות לאיטיות, בין חרב לשורש.
אדום או ירוק?: אנטומיה של שתי דקות מתח
שני בחורים, פצצה אחת, שני חוטים. דרך תורת המתח של נואל קרול, המסה מפרקת את מכונת המתח הקולנועית לגורמיה ושואלת מדוע קלישאה שחוקה עדיין עוצרת לנו את הנשימה.
מנעול ומפתח: המחשבה הקפואה שבחפצים
וילם פלוסר לימד שכל חפץ מעוצב הוא כוונה אנושית שקפאה לצורה. מסה על סרט ניסיוני בן דקה, על מנעולים כשאלות, על מפתחות כתשובות, ועל העולם שבו המפתח הפיזי הופך לסיסמה.
פראידוליה: הפנים של הדברים
סרט ניסיוני בן דקה אחת מראה לנו את הפרצופים שאנחנו רואים בחפצים דוממים. דרך הגותו של בלה באלאש, חלוץ תורת הקולנוע, המסה שואלת מה קורה למבט שלנו כשהעולם הדומם מתחיל להביט בחזרה.
פייר פינונצ'לי: הספקן שטוען לשני הצדדים
האיש שתקף בגרזן את המשתנה של דושאן וכרת את אצבעו מול המצלמות, נקרא כאן דרך קרנאדס, הספקן שנאם בעד הצדק ולמחרת נגדו. מסה על פרובוקציה כמתודה פילוסופית, ועל השאלה מי מוסמך להבדיל בין אמנות לטירוף.
כמו החילזון: הזמן החי של הקצב הפנימי
ארבע דקות של אנימציה הונגרית לשיר קומביה קולומביאני, ושיעור שלם בפילוסופיה של סוזן לנגר: מוזיקה כצורה של הרגשה, זמן וירטואלי שאינו זמן השעון, וחילזון אחד שכבר יודע שהדרך עצמה היא כל העניין.
סחורת אהבה: מה שאי אפשר לכמת
קורקינט שמודד חום אנושי, פיוס שנקנה בכסף, קופידון עם כף קסומה: האנתולוגיה הקוריאנית סחורת אהבה שואלת אם אהבה מדידה היא עדיין אהבה. דונס סקוטוס, עם מושג העצמות הזאת, מסביר מדוע התשובה שלילית, ולמה זה משמח.
הסוחר בתיכון מונטריי: אמפתיה כמעשה הכרה
מה קורה כשעשרות בני נוער לומדים, חזרה אחר חזרה, להיכנס אל תודעתו של שיילוק? קריאה בסרט הדוקומנטרי על הפקת הסוחר מוונציה בתיכון מונטריי דרך תורת האמפתיה של אדית שטיין: הבמה כמקום שבו לומדים לתפוס חוויה של אחר בלי לאבד את עצמך.
כי תצא: לא תוכל להתעלם
הפרשה עתירת המצוות בתורה מחוקקת חוסר יכולת להתעלם מהאבוד ומהחלש, ונחתמת בעמלק שמזנב בנחשלים. ובסין פועל בית ששמו לקוח משמואל ב: מקלט לילדים נטושים עם מוגבלויות, על שם הנער שדוד הושיב אל שולחנו.
שופטים: העיר שאין בה מקלט
הפרשה בונה את כל מה שעומד בין חשד לעונש: שופטים בשער, שני עדים, עיר מקלט. ובבלו הוריזונטה, צעיר בשם עשאו מזוהה בטעות כגנב והופך לנרדף. על צדק, המון, ועל השם אדום שהופך את התפקידים.
ראה: הזכייה שאינה ברכה
הפרשה מציבה ברכה וקללה ומלמדת שהבחירה, לא המזל, מכריעה ביניהן. ושני צעירים ברומניה זוכים בלוטו בכרטיס שנקנה בכסף גנוב, והפרס קופא. על ההבדל בין מזל לברכה, בשבת שמברכים בה את חודש אלול.
עקב: ללכת רחוק בשביל עט אחד
הפרשה מצווה לזכור את הדרך, לא את הנס, ומלמדת שהמבחן האמיתי הוא במצוות שאדם דש בעקביו. ונער אחד במהרשטרה חוצה את כל המרחק בשביל עט דיו של 87 רופי. על הקטן שהוא המבחן הגדול.
The Room: "אזרח קיין של הסרטים הגרועים" שלא תמצאו בנטפליקס
טומי ויסו כתב, ביים, הפיק וכיכב ביצירה כה גרועה עד שהפכה לתופעת חצות עולמית. הסיפור מאחורי "אוי היי מארק" והסרט שאיש אינו יודע מאיפה בא כספו.
תוכנית 9 מהחלל החיצון: "הסרט הגרוע בהיסטוריה" שלא תמצאו בנטפליקס
הוכתר כ"סרט הגרוע ביותר שנעשה אי-פעם", והפך ליצירת פולחן אלמותית. הסיפור של אד ווד, מכסי הגלגלים המעופפים ומותו של בלה לוגושי — עם הסרט המלא לצפייה חופשית.
האוסו (House): סרט האימה היפני ההוזה ביותר שלא תמצאו בנטפליקס
בית רדוף שטורף שבע נערות, פסנתר קניבלי וחתול מרושע — סרט האימה של נובוהיקו אובאיאשי מ-1977, שנולד מדמיונה של ילדה, נחשב לאחד הסרטים הפסיכדליים בהיסטוריה.
מלחמת הכוכבים הטורקית: החיקוי המטורף בהיסטוריה שלא תמצאו בנטפליקס
סרט טורקי מ-1982 שפשוט גנב קטעי חלל שלמים מ"מלחמת הכוכבים", הדביק מאחוריהם גיבורים שבועטים בסלעים, וכך יצר את אחד מסרטי הפולחן האהובים והמשוגעים בהיסטוריה.
Troll 2: "הסרט הגרוע בכל הזמנים" שלא תמצאו בנטפליקס
אין בו טרולים, אין לו קשר ל"טרול" הראשון, ויש בו גובלינים צמחוניים שהופכים בני אדם לצמחים. הסרט שהוכתר כגרוע בכל הזמנים — והפך לאחד האהובים בעולם.
אנטי נטפליקס מציג: הסרט הישראלי הכי מטורף שלא תמצאו בנטפליקס
נחשב לאחד הסרטים הגרועים בהיסטוריה, הפך לפולחן חצות, ושוקם דווקא על ידי לייבל בשם "גרינדהאוס". הסיפור המלא של "הטרמפיסט" (1972) — והטריילר.
צ'ינטאראם: החינוך כמעשה של חירות
פריירה ראה בחינוך את הדרך שבה המדוכא הופך לנושא של גורלו. איש אחד שפתח בתי ספר בכפרו מגלם את החזון הזה.
מציאות שבורה: המנגינה הנסתרת של יוגן
יוגן הוא העומק המסתורי הרומז מתחת לפני השטח. מנגינה חבויה בפסנתר, השולחת אל עתיד אפל, היא נגיעה ביוגן.
דומו: הסופרן ששרה במשמרת הלילה
סרט אימה ספרדי על מנקה לילה במוזיאון שנבנה על חורבות בית שנשרף. שישים דקות של נוכחות שמסרבת להתגלות.
אמיליה: הדרך חזרה מתוך התקף החרדה
אני לואזה מתרגמת התקף חרדה לשפה חזותית, ושולחת את גיבורתה לחפש אור שיוביל אותה בחזרה אל המציאות.
צייד המכשפות: מי מייצר את המפלצת
פאנון חשף כיצד המבט השולט בורא את האחר כמפלצת כדי להצדיק את רדיפתו. מיניאטורה אפלה הופכת את השאלה על פיה.
בי-בוקס: המשחק נגמר כשמישהו נכנס
שני שותפים לדירה שקועים במשחק שהם לבדם מבינים, עד שאחד מהם מזמין אורחת. זאבייר מייקל גריפית'ס בודק מה קורה לחוקים.
עיר המכונות: נערת ההאבי מטאל: גוף שהותך לתוך מפעל
אנימציה טייוואנית קצרה על עיר של פלדה וגלים, על נערה שגופה מעורב במכונות ועל בינה מלאכותית שנכנסת לאמנות.
התגלית: דרמה דיגיטלית על ילד שננטש ומחפש את אמו
דרמה אמריקאית קצרצרה על גבר שננטש כתינוק בתחנת כיבוי, ובבגרותו מגלה את זהות אמו ומתלבט אם ליצור קשר. נוצרה בטכנולוגיית סריקת פנים ייעודית.
הירח של קוקו: האבסורד של קאמי ואהבה שאין להשיב עליה
קאמי הגדיר את האבסורד כפער בין הכמיהה שלנו למשמעות ובין שתיקת העולם. גבר המאוהב בירח כמשל.
אל ללא שם: ארבע ארבעים ושמונה לפנות בוקר
גבר מתעורר בבכי ומספר לאמו חלום שבו דמות במסכה פוקדת עליו לרצוח ילד, בסרט מקסיקני על גבול מתמוסס.
גשם של דמעות: תורת ההתבוננות הקרובה
יוצר טובל עצמו במקומות קרובים כדי להבחין בדקויות. הנרי דיוויד תורו לימד שהעולם כולו נמצא במרחק צעד.
השיעור האחרון: מלאך שמביט אל הסבל ומבקש גאולה
ילד חולה וכלוא בחדרו שפוגש דמות מסתורית במקלט חלומותיו מהדהד את מלאך ההיסטוריה של ולטר בנימין, זה שמביט אל ההריסות ומייחל לרגע של גאולה.
המשפט: ירייה אחת בגבול הצפוני
אב שזקוק לכסף לטיפול בבתו חובר לציידים לא חוקיים, וירייה שגויה מובילה אותו לכפר שומם ולחשבון שאין ממנו מוצא.
חלומות העבר: קיץ 1917 שצולם על פילם ופותח ביד
קיץ 1917, רוסיה עומדת על פרשת דרכים ואיש אינו יודע כמה חייו ישתנו. סרט על שלום, אהבה ומלחמה שצולם על פילם.
כרונוס: כשהזמן עצמו בולע את הקרקע
בניין הבולע את סביבתו מול בית יתומים נקרא דרך דוגן ותורת זמן-ההוויה, שבה הזמן איננו כלי אלא ההוויה עצמה.
ריינוסה 1987: עיירה שאיבדה את עצמה
דוקומנטרי על עיירה שהתמוטטה תחת ההמרה התעשייתית, וצלקתה קוראת דרך ההבחנה של פרויד בין אבל למלנכוליה.
ליל המתים החיים: הסרט בן 1968 ששינה את האימה לנצח
קלאסיקת האימה של ג'ורג' רומרו (1968): שבעה זרים מסתגרים בבית מבודד כשהמתים קמים לתחייה. הסרט שהמציא את הזומבי המודרני, עם אמירה חברתית נוקבת.
ביתו של מפיבושת: החוש המוסרי והחיבה הטבעית
שפטסברי טען שבאדם טבועה חיבה טבעית וחוש מוסרי שמזהה את הטוב. בית שמאמץ ילדים שננטשו הוא עדות שקטה לתזה שלו.
נערות סייבורג: הצמצום ותמונה שנבראת מן הריק
הקבלה מספרת על צמצום שפינה חלל שבו נברא העולם. בינה מלאכותית היוצרת דמויות מן הריק מהדהדת את הרעיון.
זומבי הלבן: הסרט בן 90 שהמציא את הזומבי
הסרט שהמציא את ז'אנר הזומבים, 1932, בכיכובו של בלה לוגוסי. אימת וודו גותית מהאיטי שהשפיעה על כל מי שבא אחריה, מרומרו ועד ימינו.
הטיהור הברזילאי: חובת הלוחם כשהסדר קורס
סיפור אמתי על שיתוק משטרתי וההגנה על המשפחה נקרא דרך הבהגווד גיטא ושאלת הדהרמה של הלוחם.
זדון: אימה הודית על האדם שלא מסוגל לבקש סליחה
אימת דיבוק הודית קצרה על אדם שמתוודה על מעשה נורא אך מסרב להתחרט, ונלחם באני האפל שבתוכו בעוד המציאות מתפרקת למבוך של אשליה ואמת.
הימים הצבעוניים: האפוכה של הוסרל ומבט שנולד מחדש
הוסרל כינה אפוכה את השהיית ההרגל, הרגע שבו אנו רואים דבר כאילו לראשונה. אנדלוסיה כתרגיל בהתבוננות טהורה.
קאש ומתרסק: מכונת החוויות ופנטזיית ההצלחה
נוזיק שאל אם היינו מתחברים למכונה שמעניקה חוויית הצלחה מושלמת. הקומדיה השחורה הזאת מראה מה קורה למי שכבר חי בתוכה.
ימים ולילות: הסוף המאושר תלוי במתי תעצור
סרט קצר ספרדי ושובב על אהבה, שגרה, נחירות והשאלה איפה בדיוק נכון לסיים סיפור.
התאומים: קשרי דם כריזום של תשוקה
סרט על אחות ואח תאומים שהופרדו בילדות מתאר קרבה זורמת וחופשית, בדיוק כפי שדלז וגואטרי דמיינו את הריזום, רשת של קשרים בלי מרכז ובלי היררכיה.
תורך: אויבים שהפכו לתאומים
שני ארגונים כילו זה את זה בסכסוך ממושך, ובדיוק בסבך הזה זיהה רנה ז'יראר את התשוקה החיקויית שמולידה אלימות.
הלילה של הארנב: קומדיית אימה שמענישה את מי שמזלזל ב-B מובי
קומדיית אימה מקסיקנית מטא-קולנועית: צופה סנובית שמתעבת סרטי B מגיעה להקרנה ומשלמת על הזלזול שלה מחיר קטלני. מכתב אהבה לז'אנר.
מארוון: שתי אמיתות של אשם וקורבן
סיפור פסיכולוגי על יקום מקביל נקרא דרך נגרג'ונה ותורת שתי האמיתות, המוסכמת והמוחלטת.
מהיר יותר מעין המצלמה: העד מול המכונה
סרט שירה ניסיוני על אדם ומכונה נקרא דרך הסמקיה והבחנתה בין פורושה העד לבין פרקריטי הפועלת.
מכת מזל: כשהבית נמוג ונברא מחדש
מוג׳ו, אל-הקביעות הבודהיסטית, מלמד שאין דבר יציב. משפחה הנמלטת ממוסקבה לסרי לנקה חיה את האמת הזו בגופה.
המדרגות של לולי: לראות את העולם דרך עיניים ששוכחות
דרמה ארגנטינאית מרגשת שמכניסה אותנו אל תודעתה של אישה עם דמנציה, הנעה בין זמנים ומרחבים בעוד חייה מתערבבים בחלומותיה.
הלילה של הארנב: היידגר ודאס מאן
היידגר תיאר את דאס מאן, האדם הסתמי שקובע מה עושים, מה מרגישים ומה בזים לו. קומדיית אימה על צופה וקהל.
על הליכה בשדות: סטנדאפיסט יוצא לדרך ברגל
שש שנים בלי סיבוב הופעות אחד, ואז החלטה ללכת ברגל ממוסקבה אל הערים הסמוכות. ויטיה פולדקו מצלם כישלון שהופך למסע.
ליל המתים החיים: המרחב שבין מוות ללידה
קלאסיקת הזומבים של רומרו נקראת דרך הבארדו הטיבטי, מצב הביניים שבין מוות ללידה מחדש.
הקהילה האנרכיסטית של ארבנגו: היכולת להתחיל מחדש
פרק נשכח על מהגרים שייסדו קהילה חופשית בדרום ברזיל הוא הזדמנות לחשוב על מה שחנה ארנדט כינתה לידתיות, היכולת האנושית להתחיל דבר חדש לגמרי.
גשם של דמעות: סרט שמלמד אותנו להסתכל שוב
סרט ארט ברזילאי ניסיוני, בלי מוזיקה וצלילי סביבה בלבד, על מים, גשם, שלולית וקשב לדקויות שמסתתרות במקומות הקרובים והיומיומיים.
S.O.U.R.C.E: סייפיי מצויר על תאגיד, מרד וכוכב גוסס
אנימציית סייפיי צרפתית עוצמתית על כוכב איירון, שם תאגיד משתלט על המשאבים ומצית מרד ילידים, וניצול אחד נותר מהקרב על נווה המדבר האחרון.
כביש לשום מקום: שני חיילים ודרך שאין בה איש
שני חיילים סורקים כביש ריק בעולם שנכבש בידי חייזרים, והסרט בודק מה נותר מהאנושות כשהסכנה כבר בכל מקום. מדע בדיוני גרמני קצר.
גולם החתול: המפגש עם מה שאינו נתפס
אישה מסתורית נסחפת אל אי חתולים ומערערת בשקט את חיי תושביו. קאנט תיאר את הנשגב כמפגש עם מה שחורג מכל מידה.
כאן: מטבח אחד, שתי משפחות, ושפה שאינה מספיקה
אם פלסטינית ובתה מוצאות מקלט זמני בביתו של זוג ישראלי אמריקאי, ומעשים קטנים של חסד מתחילים לבנות קשר בלתי צפוי.
המונדיאל הקטן: כדורגל, כבוד וגביע שלא מכיר בגובה
דוקומנטרי ספורט מרגש על קפטני נבחרות כדורגל נמוכי קומה מדרום אמריקה, החיים בעולם שלא תוכנן עבורם ונלחמים על גביע ועל כבוד.
קורבן המלאך הרביעי: פוטג׳ שחזר מ-2006
סרט תיעודי על להקה נגנז אחרי רצח חבריה, ושנים לאחר מכן נחשפים צילומים חדשים. מוקומנטרי אימה ברזילאי.
חבר שלנו: הצחוק של אלוהים על התוכניות שלנו
פרנסואה ראבס ופליסי דוטרטר בונים מוקומנטרי צרפתי על הפער בין מה שתכננו לבין מה שקרה בפועל.
בולוסאן: על הדמוקרטיה האמריקאית, חלק 3: מילה שמסרבת להיאלם
אנדרס ר. לוז מלביש את דבריו של הסופר הפיליפיני האמריקאי קרלוס בולוסאן על מבנה של קליפ מוזיקלי, ומקבל שתים עשרה דקות של נאום חי נגד גזענות ופשיזם.
אחכה לך בכל הפסקה: ילדות בין הכיתה לבית החולים
סאקיס אנטיפאס ופאריס קולוריס מספרים על ילד שחולה בסרטן ועל הבטחה פשוטה שנשמרת בחצר בית הספר.
סן אנטוניו דה לוס אלטוס: איים קנריים בלב ונצואלה
דוקומנטרי על כפר ונצואלי שנבנה בידי מהגרים מהאיים הקנריים. חמישה קולות שמרכיבים זהות.
שמע, מהאטמה: מה ששבנו להדחיק חוזר
סרט חיבור מזמן את רוחו של גנדי כדי להתעמת עם רוח התקופה, ובחזרה הזו פועל מה שפרויד כינה שיבת המודחק.
טיקו-טיקו: הנדנוד החופשי של הקוף והציפור
קוף מתעצבן על ציפור שמנקרת ביבולו, ולהקת בובות מנגנת. ג’ואנגזי קרא לחירות הזו הנדנוד החופשי, מעבר לתועלת.
החיים חייבים להימשך: יאספרס ומצבי הגבול
קרל יאספרס כתב על מצבי גבול שבהם הקיום נסדק ואי אפשר להשקיף עליהם מבחוץ. קריאה מאופקת בסרט על אבל ואי ודאות.
טיקו-טיקו: בובות, קוף וקלאסיקה ברזילאית בת מאה שנה
קומדיית בובות מוזיקלית ברזילאית: קוף מתעצבן מציפור טיקו-טיקו, בליווי גרסת בובות מקסימה לקלאסיקה של זקינייה דה אבריו.
מצעד האיוולת של ישראל: מורה לנבוכים של דור
הרמב״ם כתב מורה נבוכים למי שנקרע בין אמונה לתבונה. במאי היוצא לברר אם ארצו תיחרב הוא נבוך המחפש מורה דרך.
אודי פולמה: דרמה טמילית על החירות לבחור חיים אחרים
דרמה טמילית מרגשת על השתוקקות לחירות. בריחה שמשתבשת, זהות שמתחלפת, ואב ששובר סוף-סוף את שלשלאות העבדות המעמדית.
הגאוצ'ו הזקן: ההיסטוריה כמסע של הרוח
גאוצ'ו זקן מוליך במסע רוחני בעקבות היסטוריה של אמריקה ועירוב עמיה. הגל ראה בהיסטוריה את התגלגלות הרוח המוחלטת.
חלומות אנושות שנפסקו: כשהחוק בולע את האדם
טכנולוגיה עריצה וחוקים קפדניים מפוררים את הזהות. האן פיזי לימד ששלטון החוק המוחלט מותיר את האדם כגלגל שן.
חולם האפלה: היצור שיושב על החזה
מרקוס מתעורר בלילה מול יצור בעל כוחות לא טבעיים שמציג את עצמו כנייטהוב, וחושף בפניו שהוא אינו מכיר את חייו האמיתיים.
כפר האבולה: שרשרת התנאים שאין לה התחלה
אימת הישרדות בכפר נגוע נקראת דרך ההתהוות המותנית, החוק הבודהיסטי שלפיו כל דבר מתעורר מתוך תנאים.
שליחים: טלסקופ, אבל, ואור שיורד אל היער
דרמה ספרדית על אישה שמאבדת את אביה ומחפשת אותו בשמיים. מלנכוליה שהופכת למדע בדיוני.
מעגל קסמים: הממד שבין חלום למציאות
אבן ערבי תיאר עולם ביניים, הברזח, שאינו חומר ואינו רוח טהורה. שם, אולי, לכוד ניק בין חלום, סיוט ומציאות.
סן אנטוניו דה לוס אלטוס: הסיפור שממנו אנחנו עשויים
מקינטאייר טען שאדם מבין את חייו רק כחלק מסיפור ומסורת. דוקומנטרי ונצואלי על שורשים קנריים מגלם את התובנה הזאת.
המציאות השנייה: בובר, אני-אתה ומרד החפץ
בובר הבחין בין יחס אני-לז שמחפיץ ובין יחס אני-אתה שמפגיש. אלגוריה על תאווה שמושאה מסרב להיצרך.
דלת 2: סרט רפאים בלי רפאים, על בית שזוכר
יצירה ניסיונית פורטוגלית בשחור-לבן על בית שזוכר. דמויות בלתי נראות, זיכרון כצורת הישרדות, ופסקול שעשוי כולו מהקלטות אמיתיות מהבית.
הגרלה מרומה: הפרס הגדול שהפך לכתב אישום
שני צעירים גונבים ארנק, קונים כרטיס לוטו כבדיחה וזוכים, ואז מתחיל הסיפור האמיתי.
איש הבועות: הרעש הקטן שמכסה על שקט גדול
סרג'יו גומס מתבונן בגבר שמפוצץ בועות פלסטיק מול הטלוויזיה, ומגלה מתחת להרגל המוזר סוד שמאיים לעלות אל פני השטח.
כל מה שיש לנו: הפעולה שאינה מבקשת שכר
סיבוב הופעות של להקת פאנק בבתי כלא נקרא דרך הבהגווד גיטא ותורת הפעולה ללא היקשרות לפרי.
אני גרה בכל מקום: דיוגנס והבית שאין בו קירות
דיוגנס קרא לעצמו אזרח העולם וגר בחבית. הסרט הזה שואל מה קורה כשהבית ללא קירות אינו בחירה אלא גזירה.
התאומים: אחווה שנקטעה ומצוירת מחדש
אנימציית סטופ מושן וציור יד מספרות על אחות ואח שהופרדו בילדותם והפכו לזרים המוכרים זה לזה.
צייד המכשפות: מי באמת המפלצת ביער
מיניאטורת מחול אפלה מפולין ששואלת מי הרוע האמיתי האורב ביער, המכשפה הרוקדת או צייד המכשפות, והופכת על פיה את שאלת הטוב והרע.
כתרים: שיער כשדה קרב וכהצהרה
מרסיו קוטיניו הופך את השיער האפרו לנקודת מוצא לדיון בזהות, ביופי כפוי ובמורשת קולוניאלית בברזיל.
טקסס המוזר: נאמנות, בגידה והאדם האציל
פושע חוזר ומצפה לקבלת פנים, אך צוותו הצביע נגדו. קונפוציוס הבחין בין הג’ünزي, האדם האציל, לבין האדם הקטן.
רכס הדבורים: כשהדבורים מכריזות מלחמה על האנושות
קומדיית אנימציה ברזילאית שנונה: כוורת שפשטה רגל אחרי שבני האדם המציאו דבש מלאכותי זול יותר, מכריזה מלחמה כוללת על המין האנושי.
מלקטות הפסולת: המשבר הסביבתי בגובה הידיים
דייז פורטו עוקבת אחרי ארבע מלקטות פסולת מארבעה אזורים בברזיל, ומחליפה סטטיסטיקה ומומחים בחיים ממשיים.
רוח רפאים: הפנים המוכרות שאינן שלי
שומר נתקל באיש שמרגיש מוכר להחריד אך זר לחלוטין, ובפער הזה בין היכרות לזרות פתח לאקאן את שלב המראה.
המערב האמיתי: אורטגה, החלום והנסיבות
אורטגה אי גאסט כתב שאני הוא אני ונסיבותי, שהחיים הם משימה שמעצבים בין החלום למציאות. קומדיה על זהות.
זעקה אילמת: על מה שאי אפשר לומר
גבר שמתעורר בחדר לבן בלי זיכרון ובלי יכולת לזוז מגיע אל הגבול שלודוויג ויטגנשטיין סימן בסוף ספרו, אל מה שאי אפשר לומר ורק אפשר להראות.
מטוטלת ניוטון: חמש דקות שאינן מרפות
שעון חול שרץ, סיוט שמתקרב, ושאלה שנשארת פתוחה. תרגיל חרדה יווני קצר וצפוף.
2:30 לפנות בוקר: מי דופק על הדלת בשעה הכי אפלה של הלילה
מותחן פסיכולוגי הודי על רג', שביצע בלי לדעת טעות חמורה, ואדם מסתורי דופק על דלתו מדי לילה בשעה 2:30 כדי להביא אותו להכרה בה.
אל תפחדי: אפיקורוס והתרופה מפני הפחד
כל הפילוסופיה של אפיקורוס נועדה לרפא את הפחד. סרט מתח ששמו הוא הבטחה, אל תפחדי, בוחן מה קורה כשהפחד מוצדק.
קפטן ביני והמטאוריט: כדור בשר על מסלול התנגשות
אנימציה ולשית קצרה שנוצרה למטרות צדקה, ובה גיבור אקסצנטרי מציל את כדור הארץ מאסון קולינרי.
הקריסה: נואר קלאסי, פאם פאטאל ומלכודת שנבנתה בבינה מלאכותית
קומדיה אפלה בסגנון נואר קלאסי: בלש עייף, יורשת יפהפייה ומלכודת מתוחכמת. עבודה שנראית פשוטה הופכת לסיפור שכולו פח, ביצירה שנעשתה ב-AI.
חברתי כלבת הים: מיזוג האופקים על גדת בייקל
ילד בודד שמתיידד עם כלבת ים על חופי אגם בייקל חי את מה שהנס גאורג גדמר כינה מיזוג אופקים, המפגש שבו שתי נקודות מבט זרות מרחיבות זו את זו.
דומו: הנפש שאינה נכבית עם המוות
מנקה לילה חשה נוכחות של זמרת שמתה בשריפה. אמרסון לימד על נפש-על אחת שכל היחידים שותפים לה.
השיעור האחרון: ילד, חדר וגן מבעד לחלון
אליו הוגו קאפרין דאל סאסו מלווה ילד בן תשע הכלוא בחדרו, ומכניס אל הבדידות שלו דמות שיודעת לנווט במצפונם של ילדים עצובים.
הזונה: אורות ניאון בחלומה של מהגרת
אישה יפנית העובדת בזנות בפיליפינים חוסכת, שואפת ויוצאת לחפש מקום שראתה רק בחלומותיה.
פעימת החיים: הנשגב שמעבר לזמן הישר
ברק תיאר את הנשגב ככוח שמציף את התפיסה עד יראה. מחול בוטו בחדר חשוך פותח את התחושה הזאת של אינסוף.
בין שרבוטים: עיפרון אחד ושאלה על מחיר
ילד רוצה מתנה ליום האהבה ואין לו כסף. מטילדה ריביירו נותנת לו עיפרון קסום ובודקת מה קורה כשהמשאלה מתגשמת.
אוונטיקה: פיתגורס והמוזיקה שכובלת את הנפש
פיתגורס לימד שהמוזיקה מעצבת את הנפש דרך המספר וההרמוניה. סרט על מוזיקה ממכרת שמשמשת מלכודת הופך את התובנה למותחן.
אף אחד לא אלוף: הכוורת שמאחורי השוער
ברנרד מנדוויל טען שגדולה קיבוצית נולדת מן האופן שבו חלקים נפרדים נשזרים לכוורת אחת. סיפורו של השוער לצד פלה הוא משל הדבורים על הדשא.
צלילי ברזיליה בלוז: האמנות כהדבקה של רגש
טולסטוי הגדיר אמנות כהעברת רגש מאדם לאדם. מסע הבלוז מארצות הברית אל בירת ברזיל הוא הדבקה כזאת בדיוק.
5 דקות: דרמה איטלקית על כמה זמן באמת נמשך הרגע האחרון
דרמה איטלקית קצרה ועוצמתית על גבר בודד ומיוסר מזיכרונות אשתו המנוחה, שמקבל הודעה נוראית, ועל היחסיות של הזמן ברגעים האחרונים.
בזמן שהמכונית ממתינה: המסכה שאנו לובשים כדי להיאהב
לה רושפוקו חשף במקסימות שלו את אהבת העצמי המסתתרת מאחורי מעשינו. מלצרית שממציאה לעצמה חיים של פאר היא דמות ממקסימה שלו.
המלחמה בקובה: לוינס והפָּנים של האחר
לוינס לימד שפניו של האחר קוראות לי אל אחריות שקודמת לכל. דרמה איטלקית על גזענות, שמועה ואלימות.
אפוקליפסה: טריפטיך של נטישה אלוהית בעשרים דקות
שלושה סיפורים קצרים ויסצרליים על צדק מעוות, יופי מחולל ואמת שנכבית, בשילוב של סוריאליזם אפל והדר ביבלי.
חיי היומיום של האחיות: חמש-עשרה שנים בחיי שלוש נשים בסין
דוקומנטרי סיני שעוקב חמש-עשרה שנים אחרי שלוש נשים נוצריות, מרעידת האדמה בוונצ'ואן ועד היום. דיוקן של זמן, אמונה ושינוי.
מעבר למים: אחדות ההוויה בתנועה
אבן ערבי לימד שכל הקיום הוא הופעה אחת של הוויה יחידה. מים ומחול המשקפים זה את זה מגלמים את אחדות ההוויה.
הגאוצ'ו הזקן: מסע פיוטי אל נשמת ארגנטינה ועמיה
דוקומנטרי פיוטי בעקבות אורלנדו ורה קרוז, "הגאוצ'ו הזקן", במסע אל ההיסטוריה של אמריקה והעמים הילידים, על רקע נופי ארגנטינה האינסופיים.
בעקבות העמים הראשונים: דוקו על קרב ההישרדות של שפה
דוקומנטרי מדעי שמלווה משלחת מחקר של אוניברסיטת ציריך אל קהילות המאפוצ'ה בצ'ילה, על שפה, גנטיקה ושורשים, ועל שימור שפה כצורת התנגדות.
אף אחד לא אלוף: השוער ששמר על השער של פלה
דוקומנטרי ספורט ברזילאי על קרלוס "לאלא" פיירין, השוער של סנטוס בתקופת הזהב לצד פלה. סיפור על חלום, חברות וגדולה שנבנית יחד.
מזיקים: הרטט שמפר את השגרה האפורה
אנימציה אילמת על בעל מסעדה בודד נקראת דרך הספנדה, הרטט הקוסמי של קשמיר שאיביזם.
מעבר למים: מיצג וידאו שבו המחול והנהר מדברים באותה שפה
מיצג וידאו רוסי פואטי שבו גוף הרקדנית והמים הופכים לבני שיח. כל תנועה מהדהדת את זרימת המים, על גוף, נשיות ואינטואיציה.
חלום אנכי: סמטאות שנגהאי במסגרת של טלפון
אוויאן לו לוקח את הפריים האנכי, שנחשב לפורמט של גלילה מהירה, ומשתמש בו כדי לחפש קרובי משפחה שלא נשארים בפוקוס.
עט הדיו של 87 רופי: החינוך האסתטי של הילדות
שילר טען שהאדם שלם רק כשהוא משחק. מסעו של ילד אחר עט פשוט מראה כיצד חפץ קטן הופך למרחב של חירות.
המוח שלא מת: קלאסיקת B-מובי על ראש כרות שרק רוצה למות
קלאסיקת אימה ומדע בדיוני גרוטסקית מ-1962 על מדען מטורף ששומר את ראש ארוסתו בחיים, ויוצא לצוד "גוף מושלם". 71 דקות של פולחן B-מובי.
מופעי הרחוב: אתונה כבמה בלי כרטיסים
דוקומנטרי יווני שעוקב אחר אמני תיאטרון רחוב במרכז ההיסטורי של אתונה, ושואל מה מניע אמן להופיע בפני קהל שלא בחר להיות קהל.
סאודדה: חליל הקנה והגעגוע שאין לו תרגום
רומי פתח את המסנווי בקינת חליל הקנה שנכרת ממקורו. סאודדה, הגעגוע הברזילאי, הוא אותו יבב של פרידה.
כאן: הלב שמשקף בלי לאחוז
אם פלסטינית ובתה מוצאות מקלט בבית זוג ישראלי, ומעשי חסד קטנים בונים קשר. ג’ואנגזי כתב שלב החכם הוא כמראה.
עונש ללא פשע: הקול האחר של הקשר
גיליגן שמעה במוסר קול שמדבר בשפת הקשר והאחריות, לא רק הצדק. פגישה של זוג לשעבר בחדר של זיכרונות מהדהדת אותו.
בומביי: שתי דקות של פילם שנשרט
אפרנה ראו מצלמת את בומביי על סופר 8 ומוותרת על כל מה שמצופה מפורטרט עירוני. מה שנשאר הוא מקצב, אור וגרעיניות.
אלילי פלסטיק קטנים: אריסטו והחיקוי של הפנים
אריסטו לימד שהאמנות היא מימזיס, חיקוי לא של הנראה אלא של הפנימי. עבודת בוטו שמתרגמת מצב נפשי לתנועה עושה בדיוק זאת.
טעמי אותי: כשהשמות מפסיקים להתאים
מיצג וידאו שחושף איך הפרסום מוכר הנאה בשם מזון וגוף בשם מוצר. קונפוציוס דרש תיקון השמות, התאמה בין המילה לדבר.
הכפיל: אימה ברזילאית על האויב שגר בתוך המראה
אימה ניסיונית ברזילאית מטרידה על אדם שמשוכנע שכפיל מרושע גונב את חייו. עיבוד נועז לאחד הפחדים העתיקים של התרבות, מועמד ב-Webfest Seoul.
מכת מזל: משפחה שנמלטת ומחפשת בית
אחרי הפלישה לאוקראינה נמלטת משפחה קווירית ממוסקבה ומוצאת את עצמה בסרי לנקה. אולג יעקובלב מצלם את הבריחה מבפנים.
מה לעזאזל: שני חברים והמשפט שאינו נאמר
אייל ושני רוצים להתקרב, אבל טראומות ישנות חוסמות את הפה ומובילות אותם להרפתקה בלתי צפויה.
הלולאה: היידגר וההיות לקראת המוות
היידגר תיאר את הדאזיין כהיות לקראת המוות, יחס ששולל בריחה ומחזיר את הזמן לידיים. קריאה מאופקת בסרט על זיכרון וסופיות.
דלת 2: הממד שאינו נראה
בית ריק שבו נותרת נוכחות בלתי נראית. קאנט הבחין בין התופעה הנגלית לבין הדבר כשלעצמו שמעבר לה.
מאחורי הדלת: הקול שאי אפשר לנעול בחוץ
אימה פסיכולוגית על אשמה וקולות מעבר לדלת נקראת דרך היוגאצ'ארה, אסכולת התודעה-בלבד.
האבולוציה של קולנוע האימה הבינלאומי: מסע אחרי ז'אנר שהשתנה
דוקומנטרי קולומביאני באורך מלא ששואל מדוע הקהל התרחק מסיפורי אימה, ומה יכול להחזיר אותו.
עיר המכונות: נערת הפלדה וחברת השחיקה
האן ביונג-צ'ול מתאר עולם שבו האדם נטמע במכונת הביצוע. נערה שגופה מותך במתכת מעמידה את האבחנה שלו למבחן.
האופק שלנו: מכתבים מהכלא, ים, וגעגוע לחירות
סרט תיעודי-ניסיוני פיוטי מצרפת, עטור פרסים. קול, ים ומכתבים שנכתבים מאחורי סורגים, על געגוע, המתנה וכמיהה לחירות.
שריין את הדייט: כל הערב הוביל לרגע הזה
בסוף הלילה בבר, אישה מחכה בלי לדעת בדיוק למה. רוקו פאולו נותן עשרים ואחת דקות למפגש אחד ולשאלה אחת.
גירוש שדים: סרט האימה הקרואטי שבו כולם הופכים ליעד של השטן
אימת דיבוק קרואטית מבוססת מקרה אמיתי. לילה אחד במרתף, חמישה אנשים, ושטן שלא מבחין בין מאמינים לכופרים. ביקורת ומדריך צפייה.
זרים: האורח שאי אפשר להזמין
צעיר בודד ואורח מסתורי שמופיע בחייו הם המחשה לפרדוקס שז'אק דרידה גילה בלב הכנסת האורחים, שהאירוח האמיתי אינו יכול להזמין את מי שיבוא.
אופליה: תאלס והמים שהכול שב אליהם
תאלס לימד שהמים הם ראשית כל הדברים. יצירה קצרה על רגעיה האחרונים של אופליה מחזירה את הדמות אל היסוד שממנו באנו.
יופי האיטיות: אופנוע וינטג׳ נגד שעון העולם
מסע מדיטטיבי בדרכים שקטות, שיר הלל לזמן ולאמנות האבודה של ללכת לאט. עשרים ושתיים דקות של הפסקה קולנועית מספרד.
תפוחים רקובים: מה מסתתר מאחורי המסכה
איש מסכה משוטט וחוטף אנשים, והשאלה מי מסתתר מאחורי המסכה היא בדיוק השאלה שקרל יונג שאל על הצל.
איוון שייד: הבלש שלא יכול לעבוד לאור יום
B-movie קאלטי בשחור-לבן: נואר ערפדי על בלש פרטי משנות ה-40 שהוא ערפד אל-מת, ויוצא לפצח תעלומת רצח בין צללי העיר לפני עלות השחר.
מאקי: האויב שמעבר לדלת הוא אתה עצמך
מפגש בין אישה לחייל נמלט בהרים נקרא דרך אמרת האופנישדות, אתה הוא זה, וטרגדיית אי-ההכרה.
נרדפת: מותחן מטא שבו גם הצופה הופך לרודף
מותחן מטא ארגנטינאי קצר על אישה נרדפת בידי גבר, שמטשטש את הגבול בין הסרט למציאות ובין הצופה למרדף, ושואל שאלות לא נוחות על המבט עצמו.
העולם האפור שלי: צלם בן שבעים ושש יוצא לדרך
פטרו אלקסובסקי מלווה צלם שנוטש את שווייץ, חוזר לפולין בקרוואן, ומגלה שהצלחה עולמית אינה מרפאת אי נחת קיומית.
רקוויאם: מדבר, בר ומכתב מאהובה שנקברה
גבר עטוף אבק וכובע קאובוי מתעורר מסיוט אחרי מכתב מסתורי, ומחפש מנוחה בבר שנשכח מן הזמן.
העורב: השחור שאינו שחור
ליאנג ג'אנג בונה דקה אחת של אנימציה סביב שיחה על צבע נוצות, ומגיע ממנה אל שאלת הזהות.
מצאתי את עצמי: שבירת הכלים ואיסוף הניצוצות
הקבלה מספרת על כלים שנשברו והאור שהתפזר לניצוצות. נפש שנקרעה לשתי גרסאות מבקשת לאסוף את שבריה ולהתאחות.
נקמת הויקינגים: סיפור הגלות המערבית
סוהרוורדי כתב על נשמה הגולה במערב וכמהה לשוב אל ארץ האור. נסיך גולה השב אל מולדתו הוא דמות של הסיפור הזה.
הירח של קוקו: הקומדיה הארגנטינאית על גבר שהתאהב בירח
קומדיה דרמטית עם ריאליזם מאגי ואבסורד, על גבר שמתאהב בירח ועל הכאוס המתוק שהוא זורע סביבו. סרט עצמאי שנוצר עם 100 אמנים מקומיים.
התהוות: התצלום שדוקר מפני שהיה
איש זקן שמפתח תצלום נשכח והדמות שבו קמה לתחייה מגלם את מה שרולאן בארת כינה הפונקטום, הפרט בצילום שדוקר את הצופה מפני שמה שרואים היה ואיננו.
שליחים: אבל, אור וזמן שאיננו מודד
אספרנסה סורקת את השמים בטלסקופ של אביה המת, ובחיפוש הזה נפער בדיוק החלל שאוגוסטינוס פתח כששאל מהו הזמן.
מוות בצריף הפולני: חלוף הכול, גם הזיכרון
פרשה נשכחת של מגיפה בקרב מהגרים פולנים נקראת דרך אניצ'ה, האל-קביעות הבודהיסטית של כל דבר.
עונש ללא פשע: חדר אחד, שני אנשים, וחשבון שלא נסגר
מהנדס נפגש עם אשתו לשעבר בחדר שמלא זיכרונות, ומגלה שהשאלה שהוא הביא איתו אינה השאלה שתישאל.
המתבונן: קאמי, המרד והפיתוי לברוח מן האנושי
קאמי ראה במרד את הנאמנות למצב האנושי, בלי בריחה אל טרנסצנדנטי. מתרגל שאחוז בהשגת מצב על-טבעי.
חולם האפלה: מה שהאין מחזיק
מרקוס פוגש בלילה יצור שטוען שהוא אינו מכיר את חייו האמיתיים. לאוזי היה מזהה כאן את וו, האַיִן שממנו נולד היֵש.
המונדיאל הקטן: סארטר והמבט שהופך אותנו לחפץ
סארטר תיאר כיצד מבטו של האחר יכול לקבע אותנו כחפץ. סרט תיעודי על שחקני כדורגל עם אכונדרופלזיה.
הלולאה: בית ילדות שאינו משחרר
אישה שבה אל בית ילדותה באוקראינה ומגלה שהזיכרון מסרב להסתיים, בסרט קצר על אובדן ועל מעגל שאינו נסגר.
מר הוק: ארבע דקות של איום מנומס
מפגש מיוחל בין חניך למורה שנעלם מתהפך ברגע שמתברר מדוע הוא בא. רוקו פאולו בונה מתח מתוך נימוס.
חיי היומיום של האחיות: קריאה בספר התמורות
חמש עשרה שנה, שלוש נשים, כלכלה שעולה ושוקעת ומגפה שחולפת. ספר התמורות מלמד שהקבוע היחיד הוא עצם התמורה.
התגלית: מי אני כשחסר לי הפרק הראשון
אדם שננטש כתינוק ומגלה בבגרותו את זהות אמו עומד בפני החלטה, וההחלטה הזאת היא בדיוק מה שפול ריקר כינה הזהות הנרטיבית, האני שנבנה כסיפור.
עניין של שחורים: דוקו ברזילאי שמחזיר לביטוי גנאי את הכבוד
דוקומנטרי ברזילאי שמפרק את הביטוי הגזעני "עניין של שחורים", חושף את הנישול ההיסטורי של האפרו-ברזילאים ומחזיר כבוד לתרבותם ולדתם.
ריינוסה 1987: כשמדינה שלמה החליטה למחוק עיירה
דוקומנטרי ספרדי על האירועים המזעזעים בעיירה הקנטברית ריינוסה, שמדיניות ההמרה התעשייתית של שנות ה-80 כמעט מחקה. עדויות וצילומי ארכיון.
המערב האמיתי: גרמני אחד וחלום שאול
אדם שכל חייו חלם על המערב הפרוע מקבל קאובוי אמיתי כמורה. קומדיה גרמנית קצרה על מיתוסים שפוגשים מציאות.
קרנבל הנשמות: הבית שנעשה זר
אורגניסטית ניצולת תאונה נמשכת אל פארק נטוש, ובין המוכר לזר מתגלה בדיוק אותו רגש שפרויד קרא לו האל-ביתי.
סוכריה: המָא, החלל הריק שמחבר שני עולמות
מָא הוא המרווח הריק שבין הדברים, שאינו חסר אלא נוכחות. שני זרים שלא מחליפים מילה מחוברים דרך המָא ביניהם.
השתקפויות בקפה שי: חלום שהפך לצליל
קלינטון סיגל כותב שיר על סיפורים קצרים לילדים ועל חלום ישן, ומגיש אותו בשלוש דקות פיוטיות.
המוח שלא מת: היידגר, ההצבה והחיים כחומר גלם
היידגר הזהיר שהטכנולוגיה המודרנית הופכת הכול, גם את האדם, למלאי זמין לניצול. קלאסיקת אימה כמשל.
אמנות הזריקה: אריסטו והתכלית של המטרה
אצל אריסטו לכל דבר יש טלוס, תכלית שאליה הוא חותר. סרט דוקומנטרי על דיסק גולף הופך את הזריקה למסע אל הצורה המושלמת של המעשה.
הכיסא: מרסל וההבדל בין סוד לבעיה
גבריאל מרסל הבחין בין בעיה שאני פותר מבחוץ ובין סוד שאני שרוי בתוכו. כיסא קטן כגשר בין עבר להווה.
אנשים מאושרים: דוקו על גן עדן שנגזל ביום אחד
דוקומנטרי רוסי על קהילה בטטרסטן שעל גדות הוולגה בנתה גן עדן במשך שישים שנה, ואיבדה את כל אדמתה בן לילה ליזם מקומי. על שורשים ועוול.
רוצים שאעזוב? העיר שמדברת דרך ספסלים
מרסיו קוטיניו מתעד את האדריכלות העוינת, קוצים, מחיצות וספסלים שנועדו למנוע שכיבה, ומראה מדיניות שמתחבאת בעיצוב.
אתה מכיר את עצמך? שמונה דקות של ספק
גיבור שמנווט בין ציפיות חברתיות לקונפליקט פנימי מגיע אל השאלה שאין לה תשובה נוחה. שריג'ית M N שומר על קנה מידה קטן.