יש בפרשת כי תצא ניסוח משפטי מוזר. על אבידת אחיך לא נאמר "אל תתעלם" אלא "לא תוכל להתעלם" (דברים כב, ג). התורה אינה מבקשת. היא מחוקקת חוסר יכולת, כאילו אפשר לצוות על העיניים שלא יידעו להסיט מבט. ובסין, הרחק מכל שער העיר המקראי, פועל בית ששמו לקוח היישר מספר שמואל: ביתו של מפיבושת, מקלט לילדים עם מוגבלויות שננטשו. הסרט הדוקומנטרי של גואנג לי מתעד את המקום הזה, ובלי לדעת עברית הוא מממש את הפסוק במלואו: אנשים שלא יכלו להתעלם.
עיקרי הדברים בכתבה זו:
- פרשת כי תצא היא עתירת המצוות בתורה, 74 מצוות לפי מוני המצוות, ורובן קטנות ויומיומיות.
- הניסוח "לא תוכל להתעלם" הופך את ההתעלמות מהחלשים מבחירה לגידה בעצם האנושיות.
- הסרט הדוקומנטרי "ביתו של מפיבושת" (2019, 115 דקות) מתעד מקלט לילדים נטושים בעלי צרכים מיוחדים.
- שם הבית לקוח מדמותו של מפיבושת, נכה הרגליים שדוד המלך הושיב אל שולחנו, וזה בדיוק הרעיון.
הפרשה של המצוות הקטנות
כי תצא (דברים כא, י עד כה, יט) היא הפרשה עתירת המצוות בתורה: 74 מצוות לפי ספר החינוך. ואין בהן כמעט אף אחת "גדולה". השבת אבידה, מעקה לגג, שילוח הקן, איסור לחסום שור בדישו, החזרת עבוט לפני שקיעה. התורה יורדת כאן לפרטים שכמעט מביכים בקטנותם.
אבל זו בדיוק השיטה, אותה שיטה שפגשנו בפרשת עקב: הגדולות מוכרעות בקטנות. חברה נמדדת לא בהצהרותיה אלא בשאלה מה קורה לציפור בקן, לפועל בשדה, לילד שאיש אינו רוצה בו.
מדוע "לא תוכל" ולא "אל תתעלם"?
הפרשנים עמדו על הניסוח. אפשר היה לכתוב איסור פשוט, והתורה בחרה בלשון של אי יכולת: "לא תוכל להתעלם". כאילו נאמר, ההתעלמות אפשרית טכנית, אנשים מתעלמים מצוין, אבל היא בלתי אפשרית למי שרוצה להישאר מי שהוא. אפשר לקרוא את הפסוק במקור, בספריא.
ההתעלמות שהפסוק אוסר היא פעולה אקטיבית: "והתעלמת" בלשון המקרא היא כיסוי עיניים מכוון. הרואה אבידה ועובר הלאה אינו נמנע מפעולה. הוא פועל, בשריר העין, נגד מה שראה. וכשהאבידה אינה שור או שמלה אלא ילד, הפסוק חדל להיות דין ממונות והופך לתמצית המוסר כולו.
בית לילדים שהעולם התעלם מהם
"ביתו של מפיבושת" מתעד מקלט שמחפש ילדים עם מוגבלויות שננטשו והוזנחו, ומעניק להם בית, טיפול ואהבה. הבמאי גואנג לי מלווה את המקום לאורך 115 דקות דוקומנטריות, בלי קישוט ובלי סנטימנטליות מיובאת. הסרט זמין לצפייה בגרינדהאוס עם כתוביות בעברית.
הילדים האלה הם אבידה במובן המדויק ביותר של הפרשה: מישהו איבד אותם בכוונה. והבית הוא "והשבתו לו" במהופך, השבה שאין לה בעלים לחזור אליו, ולכן היא השבה אל עצם המושג בית. יאנוש קורצ'אק, שבחר להישאר עם יתומיו עד הסוף, כתב שאין ילדים, יש בני אדם. הסרט הזה הוא שעתיים של המשפט הזה בפעולה.
ובאמצע הפרשה, מצווה של שישים שניות: שילוח הקן. הרואה קן ציפור בדרך, ישלח את האם לפני שייקח את הבנים, "למען ייטב לך והארכת ימים" (דברים כב, ז). חז"ל הצביעו על הפלא: זה בדיוק השכר שהובטח על כיבוד הורים, החמורה שבחמורות. הקלה שבקלות והחמורה שבחמורות שוות בשכרן, כי המבחן אינו בגודל המעשה אלא בעצם ההיענות. רחמים על גוזלים ורחמים על ילדים נטושים הם אותו שריר.
מיהו מפיבושת, והאם השם מקרי?
מפיבושת, בן יהונתן ונכדו של שאול, נפל מידי אומנתו בגיל חמש ונותר נכה בשתי רגליו (שמואל ב ד, ד). שנים אחר כך, כשדוד המלך התבסס, הוא שאל שאלה שלא שאל איש לפניו: "המי עוד אשר נותר לבית שאול, ואעשה עמו חסד אלהים" (שמואל ב ט, ג). התשובה הייתה הנער הנכה, האחרון לבית המלוכה המובס, אדם שמבחינה פוליטית עדיף היה שייעלם.
דוד עשה את ההפך: "ואתה תאכל לחם על שלחני תמיד". לא קצבה מרחוק, לא מוסד. שולחן. חז"ל קראו "חסד אלהים" כחסד שאין בצדו חשבון, חסד למי שלא יוכל להשיב לעולם. מייסדי הבית בסין שבחרו את השם הזה ידעו בדיוק מה הם בוחרים: לא רחמים על נכה, אלא הושבה אל השולחן.
עמלק מזנב בנחשלים, והבית עומד מנגד
הפרשה נחתמת בציווי הזיכרון: "זכור את אשר עשה לך עמלק... אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עיף ויגע" (דברים כה, יז-יח). עמלק מוגדר לא לפי מה שהוא נגד אלוהים אלא לפי מי שהוא תוקף: הנחשלים, האחרונים בשיירה, אלה שאין בהם כוח.
זו חתימה מכוונת לפרשה שכולה הגנה על החלש: העבוט, הפועל, הגר, היתום, האלמנה, הציפור. עמלקיות היא הבחירה לראות בחולשה הזמנה לטרף, והפרשה כולה היא האימון ההפוך, לראות בחולשה הזמנה לחסד. בית שאוסף ילדים שננטשו בגלל מוגבלותם הוא האנטי עמלק המדויק ביותר שאפשר לצלם. בשבוע שעבר עסקנו בפרשת שופטים ובעיר שאין בה מקלט. השבוע, הנה עיר המקלט עצמה. קראנו את הסרט גם מזווית פילוסופית, על החוש המוסרי והחיבה הטבעית, במסה במערת הצללים.
וההפטרה, "רני עקרה לא ילדה" (ישעיהו נד, א), החמישית משבע הפטרות הנחמה, מושלמת לסרט הזה עד כאב: העקרה מצטווה לשיר, כי "רבים בני שוממה מבני בעולה". יש הורות שאינה ביולוגית, אומר הנביא, ויש בית שנבנה דווקא ממה שנעזב. "וכל בניך למודי ה', ורב שלום בניך". בבית של גואנג לי, הפסוק הזה מקבל פנים וידיים.
שאלות נפוצות
על מה מספרת פרשת כי תצא?
פרשת כי תצא (דברים כא, י עד כה, יט) מרכזת 74 מצוות, המספר הגבוה בתורה: דיני מלחמה ומשפחה, השבת אבידה, שילוח הקן, מעקה, הגנת הפועל, הגר, היתום והאלמנה, וזכירת עמלק. עניינה: המוסר שבפרטים הקטנים.
מי היה מפיבושת?
בן יהונתן ונכד שאול המלך, נכה בשתי רגליו מגיל חמש. דוד המלך חיפש את אחרון בית שאול כדי לעשות עמו "חסד אלהים", והושיב אותו לאכול על שולחן המלך תמיד (שמואל ב ט).
מה מתעד הסרט?
מקלט בסין ששמו "ביתו של מפיבושת", שמאתר ילדים עם מוגבלויות שננטשו ומעניק להם בית, טיפול ואהבה. תיעוד של 115 דקות מאת הבמאי גואנג לי, בשפה המנדרינית, משנת 2019.
מה הקשר לפרשת השבוע?
הפרשה מחוקקת "לא תוכל להתעלם" ומצווה על הגנת החלשים, ונחתמת בזיכרון עמלק שזינב בנחשלים. הבית שבסרט הוא מימוש חי של הפסוקים: המקום שבו ההתעלמות נגמרת.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
סרטו הדוקומנטרי של גואנג לי, 2019. מאה חמש עשרה דקות על שולחן שיש בו מקום. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית. סרט לכל פרשה, מדי שבוע, בעמוד שבעים פנים למסך.