שבעים פנים למסך
מדי שבוע נבחר סרט מהקטלוג שמהדהד את פרשת השבוע, ונכתב את החיבור ביניהם.
נצבים-וילך: השיר שנשאר אחרי הנשימה
ברית שנכרתת גם עם מי שאיננו, מנהיג שהופך לנעדר, וציווי אחד במקום מצבה: כתבו שיר. על קופסת מוזיקה שמנגנת אחרי שהיד נעלמה, על נשימה ונשמה, על ההסתרה שמסתירה את עצמה, ועל השבת האחרונה של השנה.
כי תבוא: התמונה הסמויה
אדם מחזיק סל ומצווה לומר בקול. בהמשך מקוללת העין שרואה יותר מדי. ובסוף מתברר שארבעים שנה לא היו עיניים. על הכלל שהברכה שורה רק בסמוי מן העין, על צמצום, ועל סרט בן שתי דקות שבו זקן מפתח תצלום בחושך.
כי תצא: לא תוכל להתעלם
הפרשה עתירת המצוות בתורה מחוקקת חוסר יכולת להתעלם מהאבוד ומהחלש, ונחתמת בעמלק שמזנב בנחשלים. ובסין פועל בית ששמו לקוח משמואל ב: מקלט לילדים נטושים עם מוגבלויות, על שם הנער שדוד הושיב אל שולחנו.
שופטים: העיר שאין בה מקלט
הפרשה בונה את כל מה שעומד בין חשד לעונש: שופטים בשער, שני עדים, עיר מקלט. ובבלו הוריזונטה, צעיר בשם עשאו מזוהה בטעות כגנב והופך לנרדף. על צדק, המון, ועל השם אדום שהופך את התפקידים.
ראה: הזכייה שאינה ברכה
הפרשה מציבה ברכה וקללה ומלמדת שהבחירה, לא המזל, מכריעה ביניהן. ושני צעירים ברומניה זוכים בלוטו בכרטיס שנקנה בכסף גנוב, והפרס קופא. על ההבדל בין מזל לברכה, בשבת שמברכים בה את חודש אלול.
עקב: ללכת רחוק בשביל עט אחד
הפרשה מצווה לזכור את הדרך, לא את הנס, ומלמדת שהמבחן האמיתי הוא במצוות שאדם דש בעקביו. ונער אחד במהרשטרה חוצה את כל המרחק בשביל עט דיו של 87 רופי. על הקטן שהוא המבחן הגדול.
ואתחנן: לראות ולא לעבור
משה ביקש שני דברים וקיבל אחד. העין קיבלה רשות, הרגל לא. על פרשה שכולה עיניים, על מעמד שבו היה קול ולא הייתה תמונה, ועל סרט ספרדי שבו אישה מכוונת טלסקופ אל אור שאין לו מקור.