אסכולת קשמיר שאיביזם מציבה במרכזה את הספנדה, הרטט. לא רטט חומרי או פיזי, אלא הפעימה הראשונית של התודעה עצמה, התנודה העדינה והמתמדת שממנה נובע כל קיום וכל צורה. אפילו הדממה הגמורה, מלמדת האסכולה, רוטטת בסתר בפעימה חבויה. "מזיקים" של פיונה יובאנונה, סרט אנימציה אילם על בעל מסעדה בודד ששגרתו האפורה והמונוטונית נקטעת פתאום על ידי אורח לא צפוי, מתאר בדיוק את הרגע שבו הרטט הזה, שהיה חבוי ורדום, פורץ בבת אחת אל תוך חיים שנדמו קפואים לחלוטין.
השגרה האפורה כתודעה רדומה
חייו של בעל המסעדה מתוארים כשגרה אפורה, חוזרת על עצמה יום אחר יום. בלשון קשמיר שאיביזם, זהו מצב שבו הספנדה נוכחת בסתר אך אינה מורגשת כלל, מכוסה ומחנוקה תחת שכבות של הרגל, שעמום וחזרה מכנית. התודעה קיימת ופועמת, אך היא ישנה שינה עמוקה. האפרוריות של השגרה אינה באמת היעדר של חיים, היא חיים ששכחו את רטטם הפנימי ואת פעימתם. השאיביזם אינו מזלזל במצב הרדום הזה ואינו מגנה אותו, אך רואה בו שלב שקדם להתעוררות, רגע ממושך שבו הפעימה ממתינה בשקט מתחת לפני השטח שיעירו אותה.
האורח כפרץ של רטט
האורח הבלתי צפוי הוא זה שמפר את הקיפאון הארוך ושובר את הדפוס. בקשמיר שאיביזם, ההתעוררות הרוחנית מגיעה לעתים דווקא מן ההפרעה הפתאומית, מן הרגע הבלתי צפוי שבו משהו חדש וזר שובר את הדפוס המוכר ומזכיר לתודעה הרדומה את עצם קיומה ואת רטטה שנשכח. האורח בסרט אינו רק דמות בעלילה שמניעה את הסיפור, הוא כמו נגיעה חשמלית שמעירה את הפעימה הרדומה מתרדמתה. ההפרעה, שנדמית תחילה כמטרד לא רצוי, מתגלה בהדרגה כשליחה של חיים, כתזכורת חיה שהעולם עדיין נע ורוטט מתחת לאפרוריות.
אנימציה אילמת ותנועה טהורה
הבחירה באנימציה אילמת, נטולת דיאלוג ומילים, אינה מקרית כלל לקריאה הזו ואף מחזקת אותה. בלי מילים שיתווכו, נותרת על המסך רק התנועה הטהורה עצמה: הקו הנע, הצורה המשתנה, הקצב החזותי, המקצב של התמונות. קשמיר שאיביזם היה מזהה כאן ביטוי ישיר ומזוקק של ספנדה, שכן האנימציה היא מעצם טבעה וממהותה רטט: סדרה של תמונות דוממות ונייחות שהתנועה, הפעימה, מפיחה בהן חיים ותנועה. הדממה של הפס-קול מדגישה עוד יותר את הרטט החזותי הטהור, את הפעימה השקטה שמניעה כל פריים ופריים ומחייה אותו.
הבדידות והפעימה
הבדידות של הגיבור היא נקודת המוצא של הסרט ושל מצוקתו. אך קשמיר שאיביזם אינו רואה בבדידות סוף פסוק או גזרה, שכן אותה תודעה אחת ויחידה רוטטת ופועמת בכול, וגם האדם הבודד ביותר אינו מנותק באמת מן הפעימה הכללית של הקיום. האורח הבלתי צפוי מזכיר לו בדיוק את זה בנוכחותו. המפגש ביניהם, קצר ומקרי ככל שיהיה, מחבר את הבודד בחזרה אל התנועה הגדולה של החיים ואל הרטט המשותף. הרטט שהיה כלוא וחנוק בתוך השגרה האפורה משתחרר סוף סוף ברגע של קשר אנושי, ולו רגעי וחולף.
העולם כמשחק של התודעה
קשמיר שאיביזם מתאר את הבריאה כולה כלילה, כמשחק חופשי ושמח של התודעה האחת המתגלה ומתלבשת בריבוי אינסופי של צורות. הסרט הקצר הזה, בהומור עדין ובחמלה, לוכד בדיוק רגע כזה של משחק קוסמי: הפרעה שהופכת למפגש, שגרה אפורה שנפרצת אל תוך חיים. אין כאן מוסר השכל כבד או מסר מפורש, יש רק רגע חי של פעימה שמזכיר לצופה שהעולם, גם האפור והמשעמם ביותר, מלא כולו בתנועה נסתרת וברטט חבוי. סרטה הקצר של פיונה יובאנונה, קנדה 2025.
להקשיב לרטט
ספנדה מלמדת אותנו שהחיים לעולם אינם באמת דוממים וקפואים, גם כשהם נדמים אפורים, שגרתיים וחסרי תנועה. תמיד יש רטט חבוי מתחת לפני השטח, פעימה שקטה שממתינה בסבלנות להתעורר ולפרוץ. הסרט מזכיר לנו בעדינות שלעתים די באורח אחד בלתי צפוי, בהפרעה אחת קטנה, כדי להזכיר לתודעה הרדומה שהיא עדיין חיה, עדיין פועמת, עדיין רוטטת מתחת לכל האפרוריות.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
שתי דקות של אנימציה שמעירה רטט שקט. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.