כל חייו הפילוסופיים נלחם לב שסטוב במשפט אחד: מה שהיה, היה, ואין להשיבו. הוא ראה בו לא עובדה אלא גזרה, כבל שההיגיון כפה על המציאות, וסירב לקבל אותו. "הסף הרחוק ביותר" נפתח בדיוק במקום שאליו כיוון: פרידה חוצה סף, והבלבול, הכאב והייאוש כבר אינם. לא הוסברו, לא רוככו, פשוט אינם. ומעבר לסף, נאמר לנו, הכל אפשרי.
עיקרי הדברים
- שסטוב תקף את שלטון ההכרח וטען שהאמת הגדולה היא שאין דבר שאינו אפשרי.
- ב"אתונה וירושלים" הוא מעמיד את התבונה היוונית מול האמונה המקראית כשתי דרכים יריבות.
- נחמה שמסבירה את הכאב היא בעיניו כניעה, לא ריפוי.
- הסף בסרט אינו מעבר בין מקומות אלא יציאה מתחום שבו הכל כבר הוכרע.
מה פירוש הביטוי "הכל אפשרי"?
לא שכל דבר מותר, אלא שאין חוק שקודם למציאות וכובל אותה מראש. שסטוב טען שהפילוסופיה מאז יוון החליפה את האלוהים החי בהכרח, וששני אלה אינם יכולים לדור יחד. אלוהים שלגביו הכל אפשרי מבטל את מלכות ההכרח, ולא רק מקל עליה.
הדוגמה שחזר אליה היא איוב. חבריו של איוב הם פילוסופים טובים: הם מסבירים לו מדוע מה שקרה מוצדק, מדוע יש סדר. איוב מסרב להסבר וממשיך לזעוק. שסטוב טוען שדווקא הזעקה, לא ההסבר, היא העמדה האמיתית מול הסבל.
לכן כשהסרט אומר שברגע חציית הסף הכל אפשרי, אין זו הבטחה של קסם. זו טענה על מעמדו של הכאב. הכאב אינו חוק טבע שיש להשלים איתו, אלא מצב שקדם לו סדר מסוים, ואפשר שהסדר עצמו ניתן להתרה.
שסטוב קרא באופן יוצא דופן גם את סיפור עץ הדעת. לדבריו לא החטא הוליד את המוות אלא הידיעה, כלומר ההרגל לשאול מה מותר ומה הכרחי במקום לחיות. מאותו רגע חי האדם בתוך כללים שהוא עצמו המציא, ושכח שהמציא אותם.
אתונה וירושלים: שתי דרכים יריבות
בספרו האחרון העמיד שסטוב שתי ערים כשני עקרונות. אתונה מבקשת ידיעה: להבין, לכלול, להראות שהדבר לא יכול היה להיות אחרת. ירושלים מבקשת חיים: לצעוק, לבקש, לדרוש שינוי. אתונה מציעה שקט נפשי, ירושלים מציעה אפשרות. הוא בחר בירושלים בלי היסוס.
ההימור הזה יקר. מי שבוחר בירושלים מוותר על הביטחון של ההוכחה ועל התמיכה של ההסכמה הכללית. שסטוב קרא לזה מסע אל חוסר קרקע, ואף כתב ספר שכותרתו קרובה לכך. אין מעקה, אין הבטחה, ואין מי שיאשר לך שאתה צודק.
שסטוב עצמו חי את המחיר הזה. יהודי יליד קייב שכתב ברוסית ולימד בפריז, הוא נשאר כל ימיו זר לזרמים המרכזיים, מוערך בידי מעטים ונדחה בידי רבים כמי שאינו עושה פילוסופיה כהלכה. הזרות הזאת לא הייתה תאונה, היא נבעה ישירות מעמדתו.
פרידה בסרט עומדת בדיוק בנקודה הזאת. היא איננה מנצחת בוויכוח ואיננה מקבלת תשובה. משהו נפתח, וזה כל מה שנאמר. הקולנוע מסוגל לכך יותר מן הפרוזה הפילוסופית, כי הוא יכול להראות שינוי בלי לנמק אותו, ולתת לצופה לשאת את החוסר הזה.
אפשר להתנגד ולומר שזו בריחה מן המחשבה. שסטוב היה משיב שההפך הוא הנכון: מי שמראש מצמצם את המציאות למה שניתן להוכחה כבר הכריע בשאלה הגדולה לפני שבחן אותה. ההיגיון הוא כלי מצוין, אך אין בידיו רשות להחליט מה קיים.
למה הכאב פוסק רק אחרי הסף?
מפני שכל עוד אנחנו בתחום ההכרח, הדרך היחידה להיפטר מן הכאב היא להצדיק אותו. שסטוב ראה בכך את התרמית הגדולה של הפילוסופיה: היא מלמדת את הסובל לומר שכך צריך היה להיות, ואז קוראת להשלמה הזאת חוכמה. הוא כינה זאת מוות בהסכמה.
לכן ההבדל שהסרט מציע דק אך מכריע. הבלבול והייאוש אינם מתורצים ואינם ממוסגרים מחדש כשיעור חיים. הם פשוט אינם עוד. זהו ההבדל בין נחמה לבין שחרור, ושסטוב היה טוען שרק השני ראוי לשם גאולה.
ההבחנה הזאת נוגעת בכל מי שעבר משבר. יש מי שיוצא ממנו עם סיפור מסודר שמסביר הכל, ויש מי שיוצא בלי סיפור בכלל, אך גם בלי המשקל. הראשון יודע יותר, השני חי יותר, ושסטוב לא היסס לומר איזה מהם עדיף.
יש כאן גם ביקורת על תרבות שלמה של ריפוי, המבקשת לעשות עם הכאב שלום. שאלת השיבה, האם אפשר בכלל לחזור אחרי מהלך כזה, נשאלת גם במסה על "הזמנה לשיבה", ותשובתו של שסטוב הייתה שהחוזר אינו אותו אדם.
הסף אינו מעבר אלא מקום
שסטוב לא הבטיח לאיש מגורים בארץ החדשה. אצלו האמונה אינה מסקנה שהגיעו אליה פעם אחת, אלא מאבק חוזר שיש לחדש בכל בוקר, מפני שההכרח שב תמיד ומציע את שירותיו. הסף הרחוק ביותר הוא מקום שגרים בו, לא שער שעוברים בו.
מכאן גם משמעות אורכו של הסרט. ארבעים דקות אינן סיפור על רגע התגלות אלא שהות בתוך מצב. הצופה נדרש להתמיד במקום שאין בו הסבר, וזו בעצם אותה דרישה ששסטוב הציב לקוראיו: לשהות בשאלה בלי למהר לסגור אותה.
שסטוב כתב במשפטים קצרים ובקטעים נפרדים, לא במערכת מסודרת, מפני שסבר שצורת הכתיבה כבר מכריעה את התוכן. מערכת שלמה מבטיחה שהכל מתחבר, וזו בדיוק ההבטחה שהוא ביקש לשבור. גם סרט שאינו מסביר את עצמו עושה בחירה כזאת בצורה.
סרטו של קאנק מיגל גונסאלס חימנס, מקסיקו 2024. מקרה נאה של תרגום הוא ששמה של הגיבורה נשמע בעברית כמילה פרידה, וזו אכן פרידה מן העולם שבו הכל כבר הוכרע. מי שמבקש מפגש נוסף עם מה שאינו נכנע להסבר ימצא אותו במסה על גולם החתול.
שאלות נפוצות
האם מדובר בסרט דתי?
לא במובן הממסדי. הוא נוגע בשאלה שהעסיקה את שסטוב, האם המציאות סגורה או פתוחה, וזו שאלה שקודמת לכל דת מסוימת ואינה תלויה בה.
מה ההבדל בין קבלה לבין חציית סף?
קבלה משאירה את הכאב במקומו ומשנה את היחס אליו. חציית סף, בלשונו של שסטוב, מבטלת את הסדר שהוליד את הכאב מלכתחילה.
למה שסטוב מתעקש דווקא על איוב?
מפני שאיוב מסרב לכל נימוק, ובכל זאת אינו מתייאש. הוא מייצג עמדה שאינה הבנה ואינה כניעה, אלא דרישה עיקשת ששום פילוסופיה אינה יודעת להכיל.
רקע רחב יותר על הזרם שאליו נמנה שסטוב אפשר לקרוא בערך על האקזיסטנציאליזם באנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד, ולצדו מחכות מסות נוספות במערת הצללים.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
ארבעים דקות שמזמינות לשהות בסף עצמו, בלי למהר אל ההסבר. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.