בשנת 1982, כשמדינות רבות עוד חלמו על אפקטים מיוחדים, נקטה הפקה טורקית אחת בגישה ישירה יותר: היא פשוט גנבה אותם. "Dünyayı Kurtaran Adam" — "האיש שהציל את העולם", המוכר לכל בכינוי "מלחמת הכוכבים הטורקית" — שילב קטעי קרב חלל שלמים שנלקחו ישירות מסרטו של ג׳ורג׳ לוקאס, והדביק מאחוריהם עלילה טורקית משלו.
גניבה גדולה, לב גדול יותר
לא רק הפוטג׳ נגנב — גם הפסקול. מוזיקה מ"אינדיאנה ג׳ונס" ומסרטים אחרים מתנגנת ברקע, בזמן ששני אסטרונאוטים טורקים מתרסקים על כוכב מדברי ונלחמים במפלצות — אנשים בתחפושות פרוותיות — ובמכשף רשע השואף לכבוש את המוח האנושי. אין תקציב, אין רישיון, אין בושה. יש רק דמיון פרוע ורצון עז לספר סיפור.
אימון הגיבורים (עם סלעים על הרגליים)
הרגע האלמותי של הסרט הוא סצנת האימון: הגיבור, בגילומו של כוכב הפעולה כונייט ארקין, קושר סלעים לרגליו וקופץ בין הרים תוך שהוא מנפץ סלעי ענק בבעיטות קרטה. זהו קולנוע פעולה במצבו הטהור, המשוחרר מכבלי הפיזיקה, התקציב וההיגיון — וזו בדיוק סיבת הקסם שלו.
צפו בטריילר
"מלחמת הכוכבים הטורקית" אינה סרט טוב, אך היא מונומנט לכוחו של דמיון בלתי ניתן לעצירה. כשאין לך את הכלים, הכסף או הרשות — ואתה עושה את הסרט בכל זאת — נולד משהו שאף אולפן גדול לעולם לא יוכל לזייף.