יש סרטים גרועים, ויש סרטים גרועים כל כך עד שהם חוצים איזשהו סף מסתורי והופכים ליצירות מופת של אבסורד. "הטרמפיסט", שיצא בשנת 1972 תחת השם הבינלאומי An American Hippie in Israel, שייך לקטגוריה הנדירה והמופלאה הזאת — סרט שנולד ברצינות תהומית, נכשל כישלון חרוץ, נקבר לעשורים, ואז שב מן המתים כדי להפוך לאחת מאבני הקאלט הגדולות שידע הקולנוע הישראלי.

מאחורי היצירה עומד עמוס ספר — במאי שביקש לעשות סרט גדול על החירות, על דור הפרחים, על האדם המודרני הכלוא בתוך עולם שאינו רוצה בו. הוא כתב וביים עבודה שאפתנית שלא הכירה כלל בגבולות היכולת שלה, וצילם אותה כולה באנגלית, דבר נדיר בהפקה ישראלית של אותם ימים. וכאן, בדיוק בפער שבין השאיפה הענקית ליכולת המוגבלת, נולד הקסם.

עלילה כמו חלום קדחת

מייק, חייל אמריקאי מוכה-טראומה ששב ממלחמת וייטנאם, מגיע לישראל בחיפוש נואש אחר חופש. עם עוד שלושה נפשות הוא יוצא להקים קומונה היפית אוטופית — "בלי בגדים, בלי ממשלה, בלי גבולות" — על אי אלמוגים שומם בים סוף, לא הרחק מאילת. לאורך כל הדרך רודפים אחריהם שני מתנקשים אילמים, לבושים בחליפות ובמגבעות צילינדר, אוחזים ברובים, סמל דומם ומאיים ל"ממסד" שאין ממנו מנוס. וכשמגיעה החבורה סוף-סוף אל האי, הסירה והאספקה נעלמים כלא היו. רעבים, תקועים, נטושים — האוטופיה מתפוררת לפרנויה, לאלימות, ולסיום אפוקליפטי שקשה לשכוח.

הגרוע מכולם — ומשום כך, נצחי

מבקרים כינו את הסרט "גרוע להפליא" והציבו אותו כמועמד רציני לתואר הסרט הגרוע ביותר שנעשה מעודו. שגיאות עריכה בוהקות, אפקטים תמימים, משחק שנע בין הפאתוס להזיה. אלא שכל אלה, במקום להטביע את הסרט, הפכו לכתר שלו. הרצינות המוחלטת שבה נלקחת כל שטות, אותם מתנקשי צילינדר סוריאליסטיים, העירום, סופו הקאניבלי כמעט — כל אלה יחד יוצרים חוויה שאי אפשר לביים בכוונה. זו אמת אמנותית שנולדת רק כשיוצר מאמין בכל ליבו במשהו שאיש אחר אינו רואה.

מוות, ותחייה

בזמנו סירבו הרשויות בישראל לתמוך בהפצת הסרט, בטענה שאינו עומד ב"רמה אמנותית ראויה". המפיץ האמריקאי פשט את הרגל, והסרט נעלם כמעט כליל למשך עשורים. ואז, כדרכן של יצירות פולחן אמיתיות, הוא קם לתחייה: עותק נמצא, והסרט הפך לתופעת חצות בסינמטק תל אביב, שבה קהל מכור מדקלם את השורות ומשחזר את הסצנות מול המסך. בשנת 2013 שוקם הסרט דיגיטלית ויצא מחדש ב-Blu-ray על ידי לייבל הקאלט האמריקאי Grindhouse Releasing — וכך הובטח לו מקום של כבוד בהיכל הסרטים שגרועים מכדי למות.

צפו בטריילר המקורי

"הטרמפיסט" איננו סרט טוב, ואיש לא יטען שהוא כזה. אבל הוא סרט חי — נלהב, פגום, כן עד כאב — ובזה עלה ערכו על יצירות מלוטשות רבות ממנו. יש בכישלונות הגדולים של הקולנוע יופי שהשלמוּת לעולם לא תשיג: יופיו של מי שהעז, נפל, והשאיר אחריו משהו בלתי נשכח. שבו לצפות בו, צחקו בקול — אך דעו שאתם עדים לנס קטן.