מעטים הסרטים שאפשר לתאר במילה "הזיה" מבלי להגזים. "האוסו" (House), שיצא ביפן בשנת 1977, הוא אחד מהם. הבמאי נובוהיקו אובאיאשי, שבא מעולם הפרסומות, ביקש ליצור סרט אימה שאף מבוגר לא יעז לחלום עליו — ולכן פנה למקור הבלתי צפוי ביותר: הדמיון של בתו בת האחת-עשרה.
שבע נערות ובית רעב
נערה בשם "יפהפייה" נוסעת עם שש חברותיה — שכל אחת נושאת שם המתאר את תכונתה, כמו "קונג-פו", "מלודיה" או "פרופסור" — אל ביתה של דודתה הזקנה בכפר. אלא שהבית חי, והוא רעב. פסנתר טורף נערה שלמה, ראש כרות עף וננשך, ציור של חתול מדמם על הקירות. אחת אחת נבלעות הנערות אל תוך הבית, בשמחה מקאברית שאין לה אח ורע.
קולאז׳ של צבע וטירוף
אובאיאשי סירב לעבוד בכללי האימה המקובלים. הוא בנה את הסרט כקולאז׳ פסיכדלי — רקעים מצוירים ביד, אפקטים גלויים לעין, אנימציה, צבעים בלתי אפשריים, ומעברים שנראים כמו חלום של ילד. אולפן טוהו, שחיפש להיט בעקבות "מלתעות", חשש שאי אפשר לביים את התסריט — ולכן נתן לאובאיאשי לביים בעצמו. התוצאה נחשבת היום ליצירת מופת של קולנוע מוזר.
צפו בטריילר
"האוסו" מזכיר לנו שאימה אמיתית אינה נמדדת בהיגיון אלא ברגש. יש בו את חוסר הפחד הפראי של דמיון ילדותי — ובדיוק לכן הוא נשאר, כמעט חמישים שנה אחרי, מהמם ומטריד כביום צאתו.