ב"האב" של פלוריאן זלר, חדר אחד הופך למבוך כשהזיכרון מתפורר. "המדרגות של לולי" של הבמאי הארגנטינאי כריסטיאן סאלאס משתמש באותה טכניקה עדינה ואכזרית, כדי להכניס אותנו אל תוך ראשה של אישה שמאבדת את אחיזתה במציאות.
בין זמנים ומרחבים
לולי אוהבת את בית הספר שלה ואת הסיפורים שלה. היא חייבת בדחיפות להגיש את תעודת הציונים, אבל בעל כורחה היא נעה בין זמנים ומרחבים, וחייה מתערבבים בחלומותיה. היא אינה מצליחה להבין היכן היא נמצאת בחייה, ואיתה גם אנחנו מאבדים את הקרקע. סאלאס לא מספר על דמנציה, הוא גורם לנו לחוות אותה.
קולנוע מבפנים
הבחירה הנועזת של הסרט היא נקודת המבט. במקום להתבונן בחולה מבחוץ, בעיניים מרחמות, סאלאס מציב אותנו בתוך התודעה המתפוררת. הבלבול אינו תקלה בעלילה אלא העלילה עצמה. זו אותה גישה צורנית שהפכה את "האב" ליצירת מופת, וכאן היא מקבלת גוון ארגנטינאי משלה.
רכות מול אכזריות המחלה
מתחת לכאוס מתקיים סיפור על קשרים משפחתיים, על אהבה שנשארת גם כשהזיכרון הולך. סאלאס, יוצר עטור פרסים שסרטיו משמשים חומר לימוד מטעם משרד התרבות של ארגנטינה, מביא רגישות גדולה לנושא קשה. "המדרגות של לולי" אינו קל לצפייה, אבל הוא נשאר חקוק.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
דרמה ארגנטינאית מרגשת על זיכרון, משפחה ואובדן. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.