ב"רוח הכוורת" של ויקטור אריסה מתבוננת ילדה בסרט מפלצות ומאמצת את היצור כבן ברית פרטי, מפני שהמבוגרים סביבה עסוקים מכדי להסביר לה משהו. "השיעור האחרון" של אליו הוגו קאפרין דאל סאסו נע באותו טריטוריה, ומעניק לדנטה בן התשע דמות מסתורית שממלאת את החלל שהמציאות הותירה פתוח.

החדר כעולם שלם

כליאה בחדר אחד היא אתגר בימתי לא פשוט בסרט באורך שבעים ושלוש דקות. הסרט פותר אותו על ידי הפיכת החדר לגיאוגרפיה: המיטה, החלון והדלת מקבלים תפקידים קבועים וזהות משלהם. כך נבנית תחושה של מפה פנימית, והצופה לומד את החלל כפי שדנטה מכיר אותו, על פי מרחקים שנמדדים בצעדים ספורים, וכל פינה בו נטענת במשמעות שלא הייתה לה קודם לכן.

החלון והגן

הגן שנשקף מבעד לחלון הוא הבטחה ואיום בו זמנית. הוא מזכיר שיש עולם בחוץ, ובאותה נשימה מדגיש את המרחק ממנו ואת חוסר היכולת להגיע אליו. הבחירה למסגר את הטבע דרך זכוכית הופכת אותו לתמונה תלויה על קיר, וזהו אחד הדימויים המדויקים ביותר לבדידות של ילד שאינו יכול לצאת.

סבתא ושכן

שתי דמויות המשנה נושאות את כל הנוכחות האנושית בסרט. מיעוט הדמויות מגביר את המשקל של כל מפגש, ומחייב את הבמאי לדייק ברגעים קטנים ובמחוות מינימליות. הסבתא והשכן אינם מצילים את הילד ואינם פותרים דבר, והריאליזם הזה שומר על היצירה מפני נחמה זולה ומפני פתרון שאינו קיים במציאות.

ריאליזם מאגי כשפת אם

אמריקה הלטינית פיתחה מסורת שבה הפלא אינו הפרה של המציאות אלא חלק ממנה, ואיש אינו מרים גבה כשהוא מופיע. הדמות שלמדה לנווט במצפונם של ילדים עצובים שייכת בדיוק למסורת הזו. היא אינה מוצגת כהזיה ואינה דורשת הסבר, ולכן היא מתקבלת כטבעית בתוך עולמו של הילד ובתוך העולם של הסרט.

כאב שאינו מוסבר

הסרט נמנע מלפרט את מקור הסבל, וזו החלטה משמעותית שמכתיבה את כל אופיו. ברגע שהיה מספק אבחנה, הצופה היה מתייחס למקרה מסוים במקום לחוויה כללית. העמימות מרחיבה את המעגל, ומאפשרת לכל מי שהכיר ילדות של בידוד, מכל סיבה שהיא, למצוא בסרט מקום שבו הוא מזוהה.

אורך שמאפשר שהות

שבעים ושלוש דקות הן זמן שמאפשר לצופה לשקוע בקצב האיטי של החדר ולהתרגל אליו. סרטו של אליו הוגו קאפרין דאל סאסו, ארגנטינה 2024, זכה בפרס קהל, ומעניין לראות שדווקא יצירה מופנמת ואיטית זכתה בהצבעה של אולם מלא, מה שמעיד עד כמה הרגש שבה מדויק וחוצה גילים. פרס קהל ליצירה כזו הוא עדות לכך שהצופים זיהו בדנטה משהו מעצמם, ולא רק ריחמו עליו מרחוק. זהו ההבדל בין הזדהות לבין רחמים, והסרט משיג את הראשונה.

לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס

שבעים ושלוש דקות בחדר אחד שנפתח פנימה. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.