מולא סדרא לימד שהתנועה אינה דבר שקורה לעצמים יציבים, אלא מה שהעצמים עשויים ממנו. שוויון, מסה קולנועית הודית באורך ארבעים ושתיים דקות, מגיע למסקנה בעלת אותה צורה בשדה אחר לגמרי: מלחמות אינן נגרמות בידי נשק, אלא בידי סתירות מובנות של חברות מעמדיות. שתי הטענות אומרות שהמשבר אינו אירוע שפוקד מערכת יציבה, אלא אופן קיומה.
עיקרי הדברים
- התנועה העצמותית של מולא סדרא גורסת שהתחדשות מתרחשת בעצם הדבר ולא רק בתכונותיו.
- הסרט טוען שהמלחמה נובעת ממבנה ולא מכלי נשק, וזו טענה מאותו סוג בדיוק.
- קדימות הקיום על המהות מסייעת להבחין בין מושגים מופשטים לבין מה שקיים בפועל.
- אם הכל בתנועה, גם ההכרח שהסרט מתאר אינו יכול להיות סופי.
האם מלחמה היא תאונה או תנועה?
לפי הדקדוק של מולא סדרא, תנועה. הפילוסופיה שקדמה לו ייחסה תנועה למקרים בלבד, כלומר לאיכות, לכמות ולמקום, והניחה שהעצם עצמו נשאר קבוע תחתיהם. הוא חלק על כך וטען שהעצם עצמו מתחדש בכל רגע, ושהיציבות הנראית לעין היא רצף של התחדשויות.
ההבדל אינו טכני. אם המשבר הוא מקרה שפקד עצם בריא, הפתרון הוא הסרת המקרה: להחרים נשק, להחליף מנהיג, לחתום הסכם. אם המשבר הוא אופן ההתחדשות של העצם, כל טיפול במקרים יחזור על עצמו כמו חום שיורד לשעה וחוזר.
זו בדיוק נקודת המוצא של הסרט. מלחמה, לשיטתו, אינה תקלה בתוך סדר שלם, אלא הצורה שבה הסדר הזה מתקיים מרגע לרגע כל עוד הוא בנוי כך. מי שמבקש רקע על ההוגה ימצא את הערך על מולא סדרא באנציקלופדיה הפילוסופית של סטנפורד.
מולא סדרא פעל בפרס של המאות השש עשרה והשבע עשרה, וחיבורו הגדול נקרא על שם ארבעה מסעות של השכל. הרעיון המרכזי שלו נראה מופשט עד שמנסים אותו על משהו ממשי, ואז מתברר שהוא בעצם שאלה על אחריות: אם הדבר מתחדש בכל רגע, מישהו מחדש אותו.
מה קודם, המושג או הקיום?
הקיום, ובזה תלוי הכל. מולא סדרא טען לקדימות הקיום על המהות: מה שיש בעולם הוא קיום ממשי, ואילו המהויות הן חתכים שהשכל עורך בו כדי לדבר. סוציאליזם, מדינה, חוקה, בחירות והון הם מהויות כאלה, שימושיות מאוד וחסרות קיום עצמאי.
הסרט עובר על הרשימה הזאת אחת אחת ומטיל ספק בכל אחד מאיבריה. במבט של מולא סדרא זו אינה קריסה לניהיליזם אלא פעולה נכונה: הוא מפרק מהויות כדי להגיע אל מה שקיים בפועל, כלומר אל בני אדם, אל עבודה, אל אוכל, אל כאב ואל פחד.
כאן גם הסכנה של הז'אנר. מסה קולנועית עלולה להפוך לשרשרת של שמות עצם מופשטים שמתנגשים זה בזה בלי שאיש רואה גוף אחד. מבחן הקיום הוא מבחן טוב לסרט מסוג זה: היכן, מתי, ובמי הדבר הזה מתגלם.
שאלת מה שקיים ואינו נראה ממבט ראשון עמדה גם במרכז המסה על הממד שאינו נראה, וגם שם הטענה הייתה שהמבנה קודם לתופעה.
הסרט עצמו מציין את חשבונאות הייצור ואת הקניין הפרטי כשורש המתמשך, ולא כמקרה היסטורי חולף. זו בחירה מתודית שקל להחמיץ: היא מעבירה את הדיון מהשאלה מי אשם לשאלה מה חוזר, ומעמידה במקום הגיבור והנבל מנגנון שפועל בלי כוונה רעה.
האם מדרג הקיום סותר שוויון?
לא, וההבחנה חשובה. מולא סדרא לימד שהקיום הוא מציאות אחת בעלת דרגות עוצמה, כמו אור שהוא אחד ובכל זאת מופיע בעוצמות שונות. יש להיזהר מלגזור מכך מסקנה חברתית, משום שהדרגה אצלו נמדדת בקרבה לשלמות ולקיום, ולא ברכוש, במעמד או בכוח.
מולא סדרא לא כתב על מדינות מודרניות, על תאגידים או על גלובליזציה, והפילוסופיה שלו משמשת כאן כעדשה ולא כעדות. אבל העדשה חדה: כשחברה מודדת דרגת קיום לפי בעלות, היא מחליפה סולם אחד בסולם אחר, ומקדשת בדיוק את מה שאין לו מעמד עצמאי במציאות.
מכאן אפשר לקרוא מחדש את שם הסרט. שוויון אינו טענה שכל בני האדם זהים בכל מובן, אלא סירוב לכך שהמידה תיקבע לפי הצבר. אלה שני דברים שונים מאוד, והבלבול ביניהם מזין חלק גדול מהוויכוח הפוליטי בן זמננו.
הדימוי של האור עוזר גם כאן. אור חזק אינו סוג אחר של אור מאור חלש, והמרחק ביניהם אינו קובע שני עולמות נפרדים. כל טענה חברתית שמבקשת להפוך הבדל של דרגה להבדל של מין נאבקת, בלשונו של מולא סדרא, במציאות עצמה.
האם ההרס באמת בלתי נמנע?
אם הכל בתנועה עצמותית, אז לא. זו התשובה המעניינת ביותר שהפילוסופיה של מולא סדרא מציעה לסרט שמסיים בהכרח. תנועה בעצם פירושה שאין מצב שהוא סופי, ושגם מבנה שנראה נעול מתחדש בכל רגע ולכן אינו מובטח לעצמו.
יש בכך גם מלכודת הפוכה שכדאי לשים לב אליה. מי שמסיק מן התנועה שהכל יסתדר מעצמו הבין אותה הפוך, שכן התחדשות מתמדת פירושה גם שהמבנה נבנה מחדש בכל יום בידי מי שחיים בתוכו. שום דבר אינו נעול, ובדיוק משום כך שום דבר אינו קורה לבדו.
הוא הוסיף לכך את תפיסתו על הנפש, שראשיתה גופנית והמשכה רוחני. האדם, לשיטתו, אינו מהות קבועה שנקבעה מראש אלא מסלול, והוא נעשה למה שהוא לאורך חייו. חברה של בני אדם כאלה אינה יכולה להיות נעולה יותר מהם.
מכאן שהמסקנה הקשה של הסרט צריכה להיקרא כאזהרה חמורה ולא כגזר דין. הכרח שנשען על מבנה תקף כל עוד המבנה מתקיים, וזה בדיוק מה שאינו מובטח. סרטו של אלאבהיה גוש, הודו 2025. גם המסה על החרדה כסחרחורת של החופש עוסקת בפער הזה שבין ידיעה למעשה.
שאלות נפוצות
האם הסרט מציע פתרון או רק אבחנה?
עיקר כוחו באבחנה. הוא מתעקש שהשאלה על מקור המלחמה קודמת לכל הצעה, וטוען שפתרונות שמטפלים בסימפטום חוזרים בכל דור מחדש.
מה תורם הוגה איראני מהמאה השבע עשרה לדיון על גלובליזציה?
הוא מספק דקדוק. ההבחנה בין תנועה במקרים לתנועה בעצם מאפשרת לנסח בדיוק מה טוען הסרט, ומדוע טענתו שונה מהאשמה בנשק או במנהיג.
ארבעים ושתיים דקות של מסה קולנועית, למי זה מתאים?
למי שמוכן לצפייה שדורשת עבודה. אין כאן עלילה שנושאת את הצופה, אלא טיעון שנבנה שלב אחר שלב ומזמין התנגדות מושכלת.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
ארבעים ושתיים דקות שמחייבות את הצופה לחשוב עד הסוף. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית. מכאן אפשר להמשיך אל מסות נוספות במערת הצללים.