מקרה, לימד בואתיוס, אינו היעדר סיבה אלא עודף שלה. שני אנשים חוצים רחוב באיטליה, כל אחד מהם נע בתוך שרשרת סיבות משלו, ובנקודה אחת השרשראות נחתכות זו בזו. שוקריה, סרט של שלוש דקות, מצלם בדיוק את החיתוך הזה ומסרב לתאר אותו כנס שנפל מבחוץ. הקסם שהסרט מבטיח אינו הפרה של סדר העולם אלא רגע נדיר שבו הסדר נעשה גלוי לרגע.
עיקרי הדברים
- בואתיוס הגדיר מקרה כאירוע בלתי צפוי שנולד ממפגש סיבות שכיוונו לדברים אחרים לגמרי.
- שוקריה מעמיד את כל עולמו על הצטלבות אחת כזאת ברחוב.
- ההבחנה בין השגחה לגורל מאפשרת לראות סדר בלי לוותר על חופש הבחירה של הדמויות.
- שלוש דקות אינן קיצור של סרט ארוך אלא הצורה המדויקת של רגע אחד שלם.
מה הוא בכלל מקרה?
מקרה, בלשונו של בואתיוס בספר החמישי של נחמת הפילוסופיה, הוא אירוע בלתי צפוי שנולד ממפגש של סיבות שכוונו לדברים אחרים. אדם חופר בשדה כדי לעבד אותו ומוצא זהב שאדם אחר טמן שם שנים קודם. איש מהשניים לא התכוון למציאה, ובכל זאת אין היא חסרת סיבה.
ההגדרה הזאת עדינה יותר משנדמה במבט ראשון. היא אינה מבטלת את המקריות ואינה הופכת אותה לגזירה נסתרת שמישהו רקח מראש. היא אומרת רק שהמילה מקרה מתארת את היחס בין כוונה לתוצאה, ולא חור בבד הסיבתי של העולם.
ברחוב של שוקריה שני אנשים הולכים לענייניהם. לכל אחד מהם יש סיבה טובה להימצא שם באותה שעה, סיבה שאין לה שום קשר לאדם השני ולסיפורו. הסרט אינו טורח להסביר את הסיבות האלה, והוא צודק. מה שמעניין כאן אינו החפירה, אלא הזהב.
ומי שרוצה לקרוא עוד על אופן החשיבה הזה יכול לפנות לערך על בואתיוס באנציקלופדיה הפילוסופית של סטנפורד, שמסכם את התקבלותו כמעביר המסורת הקלאסית אל ימי הביניים.
גלגל המזל ומה שאינו נתון לו
בואתיוס חיבר את ספרו בכלא, בהמתנה לגזר דין מוות, לאחר שאיבד מעמד, רכוש ושם טוב. גברת הפילוסופיה, שמופיעה בתאו כדמות מנחמת, מסבירה לו שכל אלה מעולם לא היו שלו באמת. הם נכסי המזל, וגלגלו מסתובב מעצם טבעו. הטעות אינה בנפילה אלא בהנחה שהיה במה לאחוז.
מכאן הוא מגיע לשאלה החשובה יותר: מה כן שייך לאדם. תשובתו מצביעה על טוב מסוג אחר, כזה שאינו עובר מיד ליד כמו מטבע ואינו מתחלק אלא מתרבה במסירה. מי שנותן אותו אינו נשאר עם פחות ממנו לאחר הנתינה.
המפגש בשוקריה בנוי בדיוק על ההבחנה הזאת. אין כאן העברה של חפץ שערכו נקבע בשוק, אלא משהו שהנותן אינו מפסיד בנתינתו. זה ההבדל בין מתנה שהמזל חילק באקראי לבין טוב שאדם עצמו הוא מקורו, ולכן גם אינו יכול לאבד אותו בסיבוב הבא של הגלגל.
המילה שוקריה פירושה תודה בהינדי ובאורדו, וההודיה היא אולי הצורה הטהורה ביותר של הטוב הזה. אדם שמודה אינו פורע חוב ואינו משלם מחיר, ולכן אין למדוד את ההודיה בכלים של המזל. היא אינה נכס שאפשר להחרים, ואי אפשר לרשת אותה או לגזול אותה בצו.
בואתיוס היה מוסיף כאן הערה חדה. מי שמצפה מהמפגש שיימשך, שיהפוך לקשר, שישתלם באופן כלשהו, כבר החזיר אותו אל הגלגל המסתובב. ערכו של הרגע בסרט תלוי דווקא בכך שאין לו המשך מובטח.
האם המפגש היה חייב לקרות?
לא, ובואתיוס מקדיש את החלק האחרון של חיבורו להסבר מדוע. הוא מבחין בין השגחה, המבט האחד שרואה את הכל בבת אחת, לבין גורל, אותו סדר עצמו כשהוא נפרש בזמן כשרשרת של אירועים. השגחה אינה כפייה, אלא ראייה. היא אינה דוחפת דבר קדימה.
ההבחנה נשענת על הבחנה נוספת, בין הכרח פשוט להכרח מותנה. השמש זורחת בהכרח פשוט. אדם שאני רואה אותו הולך הולך בהכרח מותנה בלבד: כל עוד אני רואה אותו הוא אכן הולך, ובכל זאת הוא הולך מרצונו החופשי. הראייה אינה עושה את המעשה.
לכן אפשר לומר על המפגש ברחוב שיש לו מקום בסדר, בלי לומר שהשניים היו בובות על חוט. הם יכלו להסיט מבט, למהר הלאה, לא לעצור. הסרט תולה את כל משקלו על העצירה הקטנה הזאת, שהיא רצון ולא מסלול נתון מראש.
ברוח קרובה עוסקת מסה אחרת בפינה בחרדה כסחרחורת של החופש, ושם החופש מפחיד. כאן הוא נחמד ומהיר, אבל הוא אותו חופש עצמו.
למה שלוש דקות מספיקות?
משום שבואתיוס הגדיר נצח לא כזמן ארוך מאוד, אלא כאחיזה שלמה ובבת אחת בחיים שאין להם גבול. הנצח אינו נמתח, הוא מרוכז. סרט של שלוש דקות אינו גרסה מקוצרת של סרט ארוך, אלא ניסיון להעמיד רגע שלם שאין בו ממש לפני ואחרי.
אורך כזה מוותר מראש על התפתחות דמות, על מהלך עלילתי ועל הסבר. מה שנותר הוא ההצטלבות עצמה, חשופה. הצופה אינו מקבל את הביוגרפיות של השניים, ולכן אין לו ברירה אלא להביט במה שקורה ביניהם עכשיו ולא במה שקדם לו.
מסה נוספת בפינה עוסקת בזמן החי של הקצב הפנימי, ושם דווקא האטיות היא הטענה. כאן ההפך הגמור: הקיצור הוא הטענה. שני הסרטים מסכימים על דבר אחד, שהזמן אינו סרגל אחיד אלא צורה שאפשר לעצב.
יש בכך גם אמירה על הצפייה עצמה. במערה החשוכה של בית הקולנוע הזמן שלנו נמסר לזמנו של הסרט, וסרט קצר מבקש מסירה קטנה מאוד. בתמורה הוא מתחייב שלא לבזבז אף שנייה אחת, וזו עסקה הוגנת.
סרטם הקצר של אלפיו ד'אגאטה ודניאלה גנג'מי, איטליה. מי שרוצה להמשיך אחריו ימצא מסות נוספות במערת הצללים, שכולן קוראות סרט אחד דרך רעיון אחד.
שאלות נפוצות
מה הופך פגישה אקראית ברחוב לנושא פילוסופי?
העובדה שהיא חושפת את המבנה של כל מפגש אנושי: שתי דרכים נפרדות שנחתכות בלי שאיש תכנן זאת, ומתוך החיתוך נולד משהו שלא היה קודם.
האם בואתיוס האמין בגורל עיוור?
לא. הוא טען שיש סדר, אבל שהסדר רואה ואינו כופה. בני אדם פועלים מרצונם, וההשגחה מקיפה את בחירותיהם במקום לבטל אותן.
מה אפשר לקחת מסרט של שלוש דקות?
בדיוק דבר אחד, וזו מעלתו. שוקריה מוסר תובנה יחידה על כמה מעט נדרש כדי לגעת בחיים של אדם זר, ואינו מדלל אותה במלל.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
שלוש דקות שמספיקות כדי לשנות את המבט על הרחוב שבחוץ. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.