גסטון בשלאר כתב שהבית הוא אחד הכוחות הגדולים ביותר לשילוב מחשבותיו, זיכרונותיו וחלומותיו של האדם. "דלת 2" של היוצר הפורטוגלי מיגל צ'יצ'ורו לוקח את הרעיון הזה אל הקצה הניסיוני, ובונה סרט רפאים שאין בו רפאים, רק בית שמסרב לשכוח.
סף בין מה שהיה למה שממשיך
"דלת 2" אינה דלת רגילה אלא מעבר, סף בין מה שהסתיים לבין מה שממשיך בצורה אחרת. הדמות האחרונה שחיה בבית נעה בין שרידי חיים שכבר אינם. מה שקרה שם אינו נמוג, אלא משתנה בכל פעם מחדש שמישהו מדמיין אותו. אצל צ'יצ'ורו הזיכרון אינו געגוע פסיבי אלא צורת הישרדות, דרך שבה העבר ממשיך להתקיים.
כשהקירות מדברים
ההברקה הגדולה של הסרט היא בפסקול. כולו עשוי מהקלטות אמיתיות מתוך הבית. הד, רטט וצליל של חפצים מתפקדים כעקבות של מי שכבר אינם נראים, כאילו הבית עצמו עוד מדבר. זו האזנה לארכיטקטורה, רעיון שהופך מרחב דומם ליצור חי ומלא זיכרון.
דמויות בלתי נראות
זוהי יצירה ניסיונית בשחור-לבן שבה הדמויות האנושיות נותרות בלתי נראות, מדומיינות בלבד. הבחירה הזו הופכת את הצופה לשותף פעיל: עלינו לאכלס את הבית בדמיוננו. הבזקי אור מבחוץ רומזים על ממד אחר, בלתי נראה, שבו הנוכחות נותרת. זה קולנוע של נוכחות-בהיעדר, מהסוג שמצמרר דווקא בשקט שלו.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
יצירה ניסיונית פורטוגלית על בית, זיכרון והיעדר. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.