אנחנו עוברים ליד שלולית אלף פעם בלי לראות אותה. "גשם של דמעות" של היוצר הברזילאי Ior Ö Eld (דיובאנה ריידל) מבקש לעצור אותנו בדיוק שם, ולהזכיר לנו שהעולם מלא בדקויות שאנחנו ממהרים לפספס.
טבילה במקומות הקרובים
"גשם של דמעות" אינו נוסע למקומות אקזוטיים. להפך. היוצר טובל את עצמו דווקא במקומות הקרובים, היומיומיים, כדי להבחין בדקויות שמסתתרות בהם. זו גישה כמעט בודהיסטית לקולנוע: לא לחפש את המרהיב במרחק, אלא לגלות אותו בקרוב, מתחת לאף.
בלי מוזיקה, רק העולם
ההחלטה הצורנית המגדירה את הסרט היא הוויתור על מוזיקה. אין כאן פסקול שמכוון את הרגש, רק צלילי סביבה. הסרט מדבר על מים, על השמיים, על הגשם, על השלולית ועל הגוף שמנחה ומתעכב. בלי שכבת המוזיקה, אנחנו נאלצים להקשיב לעולם כפי שהוא באמת נשמע, וזו חוויה נדירה.
קולנוע של קשב
"גשם של דמעות" שייך למשפחת הקולנוע האיטי, אבל יותר מזה, הוא קולנוע של קשב. הוא אינו מבקש מאיתנו להבין עלילה אלא להתאמן בהתבוננות. בעידן של גירוי בלתי פוסק ומסכים שצועקים, יש משהו כמעט מהפכני בסרט שכל מה שהוא מבקש הוא שנאט, ונסתכל שוב.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
סרט ארט ברזילאי שקט על מים, קשב ויומיום. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.