אנייס וארדה יצאה ב"המלקטים ואני" לשדות צרפת כדי לצלם אנשים שאוספים את מה שאחרים השאירו, וגילתה שם מערכת כלכלית שלמה שמתקיימת מתחת לרדאר. "מלקטות הפסולת" של דייז פורטו עושה מהלך קרוב בברזיל, ומעביר את המבט מהאשפה עצמה אל הנשים שידיהן ממיינות אותה יום אחר יום, שעה אחר שעה.

ארבעה אזורים, ארבעה סיפורים

הבחירה לפרוש את הסרט על פני ארבעה אזורים שונים בברזיל אינה גיאוגרפית בלבד. היא מונעת מהצופה לצמצם את הנושא למקרה מקומי אחד, ומראה שהתופעה חוצה אקלים, כלכלה ותרבות. בתוך המבנה הזה כל דמות שומרת על קול עצמאי במקום להפוך לדוגמה, וזהו האיזון הקשה ביותר בכל סרט תיעודי מרובה גיבורים.

ויתור על המומחה

המהלך המשמעותי ביותר של הסרט הוא היעדרו של הראש המדבר. אין כאן חוקר שמסביר את המשבר הסביבתי, אין גרפים ואין נתונים מוקרנים על המסך. הידע מגיע ממי שנמצאת בתוך התהליך, וכך ההיררכיה הרגילה של הסרט התיעודי מתהפכת: הנשים אינן מושא מחקר אלא מקור סמכות, והצופה לומד מהן ולא עליהן.

עבודה כמקצוע ולא כאסון

סרט על ליקוט פסולת יכול בקלות ליפול לרחמים ולהפוך את גיבורותיו לתמונות עצב. פורטו נמנעת מכך ומתייחסת לעיסוק כאל עבודה עם ידע, כללים והיררכיה משלה. הכבוד הזה אינו מייפה את התנאים הקשים, אך הוא מונע מהצופה את הנוחות של הריחוק, ומחייב אותו להתייחס לדמויות כאל עמיתות ולא כאל קורבנות.

שבעים דקות של קצב תיעודי

אורך של שבעים דקות מאפשר לסרט לנשום ולתת לזמן לעשות את עבודתו. הצופה לומד להכיר פנים, מקומות ושגרות, וההיכרות הזו היא שמייצרת בסופו של דבר את המחויבות הרגשית. בגרסה קצרה יותר הנושא היה נשאר מובן, אך לא היה נעשה אישי, וההבדל בין השניים הוא ההבדל בין ידיעה לבין אכפתיות ממשית שנשארת אחרי הצפייה.

מגדר בבסיס השרשרת

הכותרת מדגישה שמדובר בנשים, וזו אינה הערת שוליים. עבודה בלתי פורמלית מוטלת לרוב על נשים שנושאות במקביל גם את נטל הבית, הילדים והטיפול. הסרט מניח את שתי המשמרות זו לצד זו בלי להטיף, ומאפשר לצופה לראות את הכפילות הזו בעצמו. ההימנעות מהצהרה פמיניסטית מפורשת רק מחזקת את הטענה.

קולנוע חברתי מברזיל

הקולנוע הברזילאי מתעד זה דורות את הפער בין המרכז לשוליים, מהעיירות הצפוניות ועד לפרוורי הערים הגדולות. סרטה של דייז פורטו, ברזיל 2025, מוסיף לשורה הזו יצירה שממקדת את המבט בנקודה שבה הצריכה שלנו הופכת לגוף אנושי שכופף את גבו, ומסרבת להסיט את המצלמה משם עד הסוף. זהו קולנוע שמאמין שדי בהתבוננות ממושכת כדי לשנות עמדה.

לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס

שבעים דקות שמשנות את הדרך שבה מסתכלים על פח האשפה. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.