מיכאל הנקה, ב"משחקים מצחיקים", הפנה את האצבע אל הצופה והאשים אותו בהנאה מהאלימות. "נרדפת" של היוצר הארגנטינאי פקונדו דה פיגליואולי משחק במשחק דומה ומסוכן: מותחן קצר שבו אישה נרדפת בידי גבר, אבל המרדף חורג מגבולות הבדיון אל המציאות עצמה.
מרדף שמסרב להישאר על המסך
במרכז הסרט אישה הנרדפת בידי גבר, אבל דה פיגליואולי אינו מסתפק במותחן רגיל. המרדף שלו מתקיים בו-זמנית בתוך הבדיון ומחוצה לו, ומטשטש את הקו בין הסרט למציאות. כל פעם שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על איזו רמה אנחנו מסתכלים, הסרט מושך את השטיח.
כשהצופה הופך לחשוד
ההברקה האמיתית של "נרדפת" היא במה שהוא עושה לנו. הוא מטשטש לא רק את הגבול בין סרט למציאות, אלא גם בין הצופה למרדף. כשאנחנו צופים באישה נרדפת, מה בעצם מקומנו במשוואה. הסרט שואל שאלות לא נוחות על המבט עצמו, על אותו מבט גברי שהקולנוע מתאמן בו מאז ומתמיד, וגורם לנו להרגיש פחות צופים תמימים ויותר שותפים.
מטא-קולנוע ארגנטינאי
באחת-עשרה דקות בלבד מצליח דה פיגליואולי לבנות תרגיל מטא-קולנועי מתוחכם, מאותה משפחה של סרטים שמתבוננים בעצמם בזמן שהם מתרחשים. זה לא תמיד נוח, וזו בדיוק הכוונה. "נרדפת" אינו רוצה שתשבו בנוחות, הוא רוצה שתשאלו.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
מותחן מטא ארגנטינאי על מרדף, מבט וצופה. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.