רנה ז'יראר טען טענה מטרידה, שהתשוקה שלנו איננה שלנו. אנחנו חושקים בדבר מפני שאחר חושק בו, ומעתיקים את רצונו כמו שמעתיקים תנועה. ז'יראר קרא לזה תשוקה חיקויית, וממנה, לדבריו, נובעת כל אלימות. שני ארגונים בסרט כילו זה את זה בסכסוך ממושך, וראשיהם נפגשים במקום ניטרלי לשים לו קץ. זהו בדיוק המבנה שז'יראר תיאר, יריבות שאין בה עוד סיבה, רק חיקוי.
אני רוצה מה שאתה רוצה
ז'יראר הבחין שהמריבה החריפה ביותר פורצת דווקא בין דומים. כל עוד שני הצדדים רחוקים ושונים, אין ביניהם התנגשות. אך כשהם חושקים באותו דבר, במקום, בכבוד, בשליטה, הם נעשים מתחרים, וככל שהמאבק מחריף כך הם דומים זה לזה יותר. הסכסוך בין שני הארגונים איננו מלחמה בין הפכים, הוא מלחמה בין בני דמותו של אותו רצון עצמו.
הכפילים האלימים
ככל שהיריבות נמשכת, כך נמחקים ההבדלים. שני הפלגים לובשים אותה אלימות, מדברים אותה שפה, מקריבים אותם קורבנות. ז'יראר קרא לזה משבר ההבחנות, הרגע שבו האויבים נעשים תאומים ואיש אינו יכול עוד לומר מי החל ומי צודק. הסרט מציב בליבו שני לוחמים צעירים, ג'ובן וסטפן, ומטיל עליהם להכריע. אך אם הפלגים הם כפילים, גם השניים הם בבואות, וההכרעה ביניהם היא הכרעה בין דומים.
המנגנון שמפסיק את הדם
ז'יראר שאל כיצד קהילה שוקעת באלימות הדדית מצליחה בכל זאת לשרוד. תשובתו היתה מנגנון השעיר לעזאזל. בשיא המשבר מפנה ההמון את כל אלימותו אל קורבן אחד, ומותו מביא רגיעה מפני שכולם התאחדו נגדו. השלום נקנה במחיר של הקרבה. הפגישה במקום הניטרלי, שנועדה לסיים את הסכסוך, נושאת בתוכה את השאלה, האם השלום יושג בהסכם, או שידרוש קורבן.
תורך
הכותרת תורך היא כמעט נוסחת החיקוי עצמה. במשחק של מהלכים חוזרים, כל צד עושה מה שהצד השני עשה לפניו. ז'יראר היה מצביע על כך שהנקמה היא הצורה הטהורה של התשוקה החיקויית, מעשה שכל כולו חזרה על מעשה קודם. כל עוד נמשך התור, נמשכת האלימות, מפני שכל מהלך מזמין את הבא אחריו. רק מי שמסרב לקחת את תורו יכול לשבור את המעגל.
שני צעירים על סף
ז'יראר לא היה פסימיסט מוחלט, הוא סבר שאפשר להכיר במנגנון ולסרב לו. ההכרה שהאויב הוא כפיל ולא שֵד היא כבר צעד ראשון החוצה. בסרט מוטל הגורל על הדור הצעיר, ובכך גלומה שאלה, האם ג'ובן וסטפן יחזרו על מלחמת אבותיהם, או יראו בה מה שהיא, חיקוי ריק שכילה את שני הצדדים. סרטו הקצר של מיכאיל סרברניקוב, רוסיה.
לשבור את מעגל החיקוי
ז'יראר לא הסתפק בתיאור המחלה אלא חיפש את התרופה. הוא טען שהמוצא מן האלימות ההדדית איננו בכוח נגדי, שכן כל כוח כזה רק מזין את המעגל, אלא בהכרה. ברגע שאדם מבין שהיריב איננו שד אלא בבואה, שהתשוקה שהובילה אותם למלחמה היא חיקוי ולא הכרח, נפתח סדק שדרכו אפשר לצאת. בסרט, ההחלטה של ראשי הפלגים להיפגש במקום ניטרלי היא כבר ניסיון כזה, מעשה שמפר את שרשרת התגובות האוטומטיות. אך ז'יראר היה מזהיר שהמעבר איננו קל, שכן שנים של יריבות הפכו את החיקוי לטבע שני. שני הלוחמים הצעירים, שעליהם מוטל להכריע, ניצבים בדיוק בנקודה הזו. הם יכולים לחזור על הנקמה של אבותיהם ולהאריך את המעגל, או לסרב לקחת את התור ולשבור אותו. ז'יראר האמין שההיסטוריה נעה בין שתי האפשרויות הללו, ושכל דור נדרש להכריע בהן מחדש, בלי ערובה לכך שיבחר נכון.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
סרט על סכסוך שבו האויבים הפכו זה לבבואת זה. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.