בשדה הקרב, רגע לפני המלחמה, קורס ארג'ונה ומסרב לפעול. קרישנה משיב לו במשפט שהפך ליסוד ההגות ההודית: יש לך זכות על הפעולה, לעולם לא על פירותיה. נישקאמה קארמה, פעולה ללא היקשרות לתוצאה, היא לב הבהגווד גיטא, והיא אינה קריאה לאדישות אלא למסירות טהורה יותר. "כל מה שיש לנו" של פיוטר קיזובסקי מתעד סיבוב הופעות אקוסטי של פרויקט מתוך להקת פאנק פולנית בבתי כלא ובמוסדות לנוער עבריין, ומעמיד בדיוק את השאלה הזו: למה בכלל לפעול, למה לתת, כשאין ערובה לתוצאה.

הזכות שאיננה על הפרי

המוזיקאים העולים על הבמה מול אסירים אינם יכולים לדעת אם דבר מדבריהם ייקלט. אולי איש לא ישתנה, אולי הכול יישכח מחר בבוקר. הגיטא היתה אומרת שזו בדיוק הנקודה, ולא סיבה להימנע. הפועל הבשל אינו תולה את ערך מעשהו בהצלחתו הנמדדת, מפני שהתוצאה תלויה בגורמים אינספור שאינם בידיו. הוא נותן את המיטב מפני שכך ראוי לפעול, ומשחרר את הפרי אל העולם בלי לאחוז בו. השחרור הזה הוא שמאפשר לו להמשיך לתת גם כשאין תמורה נראית לעין.

לפעול בלי ערובה

ההיקשרות לתוצאה, מלמדת הגיטא, היא מקור החרדה שמרעילה את הפעולה מבפנים. מי שפועל כדי לזכות בשכר מסוים חי בפחד מתמיד שהשכר לא יגיע, והפחד הזה מכרסם בנתינה עצמה. שחרור מן הפרי אינו אדישות, אלא ההפך הגמור. דווקא מפני שהמוזיקאים אינם משועבדים לתוצאה, הם יכולים לתת את עצמם במלואם למפגש עצמו, לשיר הזה, לפנים האלה שמולם, לרגע היחיד הזה. הפעולה נעשית טהורה יותר וגם חופשית יותר כשהיא משוחררת מן החישוב על מה שיצא ממנה.

אמונה בזולת כפעולה

הסרט מקדם בפשטותו ערכים אוניברסליים: אמונה בזולת, נכונות לעזור, אמפתיה. אלה אינם רגשות בלבד אלא צורות של פעולה בעולם. להאמין באדם שנכלא, להתייצב מולו ולשיר לו, זו קארמה יוגה במובן הגיטאי: עבודה שנעשית כמנחה, לא כעסקה שמצפים להחזר עליה. הלהקה אינה מבטיחה גאולה ואינה מתיימרת לתקן חיים, היא מבצעת מחווה של נוכחות, של הקשבה, של אמונה שאדם יכול להשתנות. וזו לבדה כבר בעלת ערך, גם אם השינוי לעולם לא יימדד.

העבר שחוזר אל הבמה

מנהיגי הלהקה חוזרים במפגשים הללו אל עברם שלהם. מי שהכיר בעצמו את הנפילה מדבר מתוך היכרות, לא מגובה של מטיף. הגיטא מלמדת שהפעולה הנכונה נובעת מן המקום שבו אדם באמת נמצא, מן הדהרמה שלו, מן האמת של חייו, ולא מתוך העמדת פנים. האמנים אינם מטיפים ממרום אל מי ששונה מהם, הם פועלים מתוך מה שעברו בעצמם, ולכן דבריהם נושאים משקל של אמת. ההיכרות עם החושך היא שמעניקה לנתינה שלהם את הכובד ואת הכנות.

העיר שמלווה את היצירה

הסרט נוגע גם בהשפעת העיר שצ'צ'ין על יצירת הלהקה, ובכך הוא מזכיר שהפועל לעולם אינו מנותק מן השדה שממנו צמח. הגיטא אינה קוראת לפרישה מן העולם ולהתבודדות, אלא לפעולה בתוכו, מתוך המקום, המסורת והנסיבות שעיצבו אותנו. האמן ממשיך לשאת את עירו ואת סיפורו גם כשהוא נותן את עצמו לאחרים במקום זר. השורשים אינם כובל אלא מקור, והנתינה נובעת דווקא מן המלאות של מי שיודע מאין בא. סרטו של פיוטר קיזובסקי, פולין 2024.

מה שבאמת שלנו

שם הסרט שואל מה הוא כל מה שיש לנו. הגיטא משיבה בבהירות: לא הפירות, שלעולם אינם בשליטתנו ויכולים להילקח בכל רגע, אלא הפעולה עצמה, הכוונה, הנתינה. זהו הרכוש היחיד שאיננו יכולים לאבד, מפני שהוא ניתן ולא נצבר, מתקיים ברגע ההענקה ולא נשמר במחסן. וכשמבינים זאת, הנתינה מפסיקה להיות ויתור והופכת לחירות. המוזיקאים אינם מתרוששים כשהם נותנים את שירם לאסירים, שכן הנתינה עצמה, ולא תוצאתה, היא כל מה שהיה להם מלכתחילה, וזה בדיוק מה שאינו יכול להילקח.

לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס

שבעים ושלוש דקות על כוחה של נתינה בלי תנאי. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.