כשוורנר הרצוג שמע שידידתו לוטה אייזנר גוססת, הוא יצא ממינכן לפריז ברגל מתוך אמונה שההליכה עצמה תשנה את התוצאה. "על הליכה בשדות" של ויטיה פולדקו נשען על היגיון קרוב, פחות מיסטי והרבה יותר עצוב, כשליושה מחליט ללכת ברגל אל הערים הסמוכות למוסקבה כדי לספר בהן את הבדיחות שאיש לא הזמין.

שש שנים בלי הזמנה

נקודת המוצא של הסרט אינה כישרון ואינה פריצה אלא היעדר גמור. קריירה שנמשכת שש שנים בלי סיבוב הופעות אחד היא עובדה קשה, והסרט אינו מנסה למתן אותה או לתרץ אותה. דווקא ההודאה המוקדמת הזו משחררת את הסרט מן החובה להוכיח שהגיבור מצחיק, ומאפשרת לו לעסוק בשאלה מעניינת הרבה יותר, מדוע הוא בכלל ממשיך.

ההליכה כמופע בפני עצמו

ברגע שהמסלול נקבע ברגל, הסרט מקבל מבנה שלא היה לו קודם. יש דרך, יש עייפות, יש תחנות ויש מרחק שנמדד. הפורמט הזה מוכר מסרטי מסע, אבל כאן היעד אינו מקום אלא קהל. כל כפר או עיירה שבהם מישהו מוכן להקשיב הופכים לתחנה לגיטימית, וההליכה בין התחנות היא מה שמעניק לבדיחות משקל שלא היה להן בשום מועדון.

הבדיחה מול קהל מקרי

סטנדאפ בנוי על חוזה ברור, קהל שהגיע מרצונו כדי לצחוק ושילם על כך. כשהחוזה נשבר והמאזינים כלל לא ביקשו מופע, כל בדיחה נבחנת מחדש מאפס. הסרט מתעד את הרגעים האלה בלי לרכך אותם ובלי להציל את הגיבור בעריכה. בכך הוא נוגע במשהו רחב יותר, בשאלה מה קורה ליצירה שנוצרה עבור אולם כשהיא מוצאת את עצמה בשדה פתוח.

ההומור כמדד ולא כמטרה

הסרט אינו קומדיה, אף שגיבורו קומיקאי. הבדיחות משמשות בו כמכשיר מדידה, דרך לבדוק מה קורה בין אדם לאדם כשאין תפאורה ואין מיקרופון. לפעמים משהו עובד ולפעמים לא, והפער בין שתי התוצאות מספר על המקום ועל האנשים יותר מכל ראיון. פולדקו מבין שהצחוק כאן הוא נתון ולא הישג, וזו הבחנה שמצילה את הסרט מרגשנות. במקום לשאול אם ליושה מוכשר, הסרט שואל מה עושה אדם עם הצורך להצחיק כשאין מי שיאשר לו אותו.

רוסיה שבין הערים

המרחב שהמצלמה עוברת בו אינו זה שמופיע בדרך כלל בסרטים. אלה כבישים, שוליים, אזורים שאיש אינו מצלם משום שאין בהם דבר שראוי לתיעוד. דווקא בהם הסרט מוצא את עצמו. הנוף כאן אינו רקע יפה אלא תנאי פיזי, משהו שיש לחצות ברגליים ולשלם עליו בזמן, וזה משנה לגמרי את מערכת היחסים בין האדם למקום.

כישלון כנושא לגיטימי

מעט מאוד סרטים מוכנים לשבת עם אדם שלא הצליח בלי להבטיח לו היפוך גורל בסוף. עשרים ושש הדקות האלה עושות זאת, ומכבדות את הגיבור מספיק כדי לא להעניק לו ניצחון מזויף בעריכה. הסרט מסתפק בכך שהוא הלך, וזו כשלעצמה תוצאה. סרטו הקצר של ויטיה פולדקו, רוסיה 2025.

לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס

דיוקן של אדם שממשיך ללכת. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.