מירצ'ה אליאדה, חוקר הדתות, הבחין בין שני זמנים. יש הזמן ההיסטורי, קו ישר שזורם ואינו חוזר, ויש הזמן הקדוש, מעגלי ומתחדש, שבו מעשה המקור נחווה שוב ושוב בטקס. הסרט מציב חיילים משנת 2025 שנוחתים בשדה הקרב של 1920, ובכך הוא הופך אירוע היסטורי לטקס. שני דורות נלחמים כתף אל כתף, וההיסטוריה מתקפלת אל צורה מיתית.
שני סוגי זמן
לפי אליאדה, האדם המסורתי לא חי בזמן אחיד. היו ימי חול, זמן חולף וחסר משמעות, והיו רגעים שבהם נפתח הזמן הקדוש, שבו חוזר ומתרחש מעשה הבריאה או הקרב המכונן. בטקס אין רק היזכרות, יש נוכחות ממשית של המקור. הסרט עושה בדיוק זאת, הוא איננו מספר על קרב עבר, הוא מחזיר אותו אל ההווה עם כל כליו, ובכך מוציא אותו מן הזרימה ההיסטורית.
השיבה הנצחית
אליאדה כתב על מיתוס השיבה הנצחית, האמונה שהעולם מתחדש בכל פעם שחוזרים על מעשה המקור. מי שחוזר על הטקס מבטל את הזמן שחלף ומתייצב מחדש ברגע הראשון. הופעת הקומנדו מ-2025 בשדה של 1920 היא דימוי חד של הרעיון, ההגנה על המולדת איננה אירוע חד פעמי אלא מעשה שחוזר לנצח, ובכל דור נלחמים בו מחדש אותם לוחמים באותה נקודה.
המולדת כמרכז הקדוש
אליאדה תיאר את מושג המרכז, המקום שבו נפגשים השמים והארץ ושממנו נברא הסדר. עבור הלוחמים בסרט, אדמת המולדת היא מרכז כזה, נקודה שבשמירה עליה מתחדש עצם קיומו של העם. משום כך יכולים שני צבאות, במרחק מאה וחמש שנים זה מזה, להילחם על אותה כברת ארץ. במישור ההיסטורי הם רחוקים, אך במישור הקדוש הם עומדים באותו מקום ובאותו רגע.
הבחירה בגורל האומה
ברגע המכריע חושף לוחם העתיד בפני הגנרל את מה שעתיד לקרות, והגנרל בוחר לשוב אל זמנו ואל גורלו. אליאדה היה רואה כאן את המתח שבין השניים, האדם ההיסטורי היחיד לעומת הדמות המיתית. הגנרל בוחר לוותר על גורלו הפרטי כדי למלא את תפקידו במעגל הגדול. הוא נעשה אב טיפוס, לא אדם שחי פעם אחת, אלא צורה שחוזרת בכל פעם שאומה נאבקת על קיומה.
שריד במוזיאון
באפילוג נותר שריד קטן במוזיאון, עדות אילמת לכך ששני צבאות נלחמו יחד. אליאדה הזכיר שהעולם המודרני, שאיבד את הזמן הקדוש, שומר את שרידיו במוזיאונים, מקומות שבהם הקדושה נעשית תצוגה. הסרט, בהיותו יצירה פופולרית ופנטסטית, מחזיר לרגע את הזמן המעגלי דווקא דרך המדיום שביטל אותו. סרטו הקצר של לי ג'ון-הו, קוריאה הדרומית 2025.
הקולנוע כטקס מחודש
אליאדה טען שהאדם המודרני, שאיבד את הגישה אל הזמן הקדוש, ממשיך לחפש אותו בדרכים חדשות, לעתים בלי דעת. הקולנוע הוא אחת מהן. האולם החשוך, החזרה על הסיפור, ההתכנסות המשותפת, כל אלה מזכירים את מבנה הטקס העתיק. סרט שמחזיר לחיים קרב היסטורי ומאחד בו שני דורות עושה יותר מסיפור, הוא מבצע מעין פולחן שבו העבר נחווה שוב כנוכח. הצופה הקוריאני שיושב מול המסך אינו רק לומד על 1920, הוא משתתף ברגע שבו ההגנה על המולדת חוזרת ומתרחשת. אליאדה היה רואה בכך המשך של הצורך העתיק לבטל את הזמן החולף ולגעת ברגע המכונן. הפנטזיה של מסוקים וטנקים מן העתיד איננה רק שעשוע, היא הדרך שבה תרבות בת זמננו מנגישה לעצמה את הזמן הקדוש, מלבישה את המיתוס בלבוש שהיא מסוגלת לקבל. תחת מעטה הבידור פועל דחף דתי עתיק, השאיפה לחזור אל הרגע שבו נקבע גורל האומה.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
סרט שבו שני דורות נלחמים באותו רגע קדוש שאינו חולף. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.