תומאס הובס תיאר בלוויתן מצב טבע היפותטי ומצמרר, מצב שבו נעדר לחלוטין כל כוח משותף שיטיל מורא ויכפה סדר, ובו כל אדם מצוי בסכנה מתמדת מפני זולתו. חיי האדם שם, כתב במשפט הידוע והנוקב, הם בודדים, עניים, מגעילים, פראיים וקצרים. קלאסיקת המדע הבדיוני הזאת, שבה קומץ ניצולים מוצא מחסה בעמק נידח לאחר שואה גרעינית שהחריבה את העולם, מעמידה על המסך את מצב הטבע ההובסיאני כמעט כלשונו וכרוחו המדויקת. הובס, שכתב את הלוויתן על רקע מלחמת אזרחים אנגלית עקובה מדם, ידע היטב עד כמה דק הקרום שמפריד בין סדר לכאוס. סרט על קומץ שורדים שנותרו בלי חוק ובלי שלטון הוא הזדמנות נדירה לבחון את החזון הקודר שלו בזמן אמת.
כשהכוח המשותף נעלם
עבור הובס, הדבר היחיד שמונע באמת את מלחמת הכל בכל הוא עצם קיומו של כוח ריבוני משותף וחזק. שואה גרעינית שמחריבה כליל את הסדר החברתי הישן מוחקת בבת אחת בדיוק את הכוח הזה, ומחזירה את השורדים המעטים אל נקודת האפס הפוליטית המוחלטת. העמק המבודד המוגן מקרינה הוא אמנם אי שביר של הישרדות פיזית, אבל בתוכו נשאלת מחדש, בכל חריפותה, השאלה ההובסיאנית הגדולה: מי, אם בכלל, מחזיק כאן בסמכות ובכוח.
המתח שבין השורדים
הובס הבין לעומק שבהיעדר סמכות מרכזית וכופה, אפילו אנשים שאינם רעים כלל מטבעם נגררים בהכרח אל חשד הדדי ואל תחרות מרה, מפני שכל אחד חושש בצדק מן האחר ומכוונותיו. הסרט מראה בהדרגה כיצד המתח בין הניצולים בעמק הולך וגובר ומתלקח, לא בהכרח מתוך רוע לב אלא מתוך ההיגיון הקר של חוסר הביטחון המוחלט. זהו בדיוק המנגנון האנושי שהובס תיאר בחדות, שבו הפחד ההדדי לבדו מספיק כדי להצית סכסוך אלים.
המפלצות שבחוץ ושבפנים
מסביב לעמק המבודד אורבים כל העת מוטנטים מאיימים, ובתוכו פנימה גוברת והולכת המריבה בין השורדים. הובס בחר במכוון את הלוויתן, מפלצת מקראית אימתנית, כדי לתאר דווקא את הכוח הריבוני המגן, אבל האיום האמיתי והמסוכן ביותר אצלו בא תמיד מבפנים, מן הפירוק החברתי והפנימי. כך בדיוק גם בסרט: הסכנה החיצונית של המוטנטים ממחישה היטב את השבריריות, אך הדרמה המהותית והעמוקה היא שאלת הלכידות הפנימית מול פיתוי הפירוד וההרס העצמי.
הפחד כמייסד הסדר
הובס טען טענה מפתיעה ומעמיקה, שדווקא הפחד הקמאי מן המוות האלים והפתאומי הוא שמניע בסופו של דבר בני אדם לכרות ביניהם אמנה ולהקים סמכות משותפת ומוסכמת. השורדים בעמק ניצבים בעל כורחם מול הבחירה הגורלית הזאת בדיוק: להמשיך ולשקוע בחשד ההדדי ההרסני, או לכונן ביניהם סדר כלשהו כדי לשרוד יחד. הסרט אינו מבטיח כלל שהתבונה תנצח בסוף, וזו נאמנותו העמוקה למתח ההובסיאני, שבו הסדר החברתי אינו כלל מובן מאליו אלא הישג שברירי.
קאלט גרעיני עם שאלה נצחית
הסרט, שהוא גרסה צבעונית מחודשת לסרטו של רוג'ר קורמן על קץ העולם, הוא פנינת קאלט אמיתית מז'אנר המדע הבדיוני הגרעיני של ארצות הברית בשנת 1967. מתחת למעטה הבידור הז'אנרי הקליל למראה מסתתרת בעצם השאלה הכבדה שהובס הציב לפני מאות שנים: מה נשאר מן החברה האנושית כשמוסרים ממנה כל מנגנוני הכפייה והסמכות. הפחד הגרעיני העמוק של אותה תקופה קרה נתן לשאלה הפילוסופית הזאת דחיפות מוחשית ואקטואלית מצמררת.
הלקח שמבקש לוויתן
המסקנה ההובסיאנית העולה מן הסרט אינה פסימית בלבד ומייאשת, היא גם קריאה נסתרת לפעולה: הכאוס האלים אינו כלל גורל בלתי נמנע אלא רק ברירת המחדל העגומה שממנה יש להיחלץ בעמל בבניית סדר משותף. הצופה יוצא מן העמק המבודד עם ההבנה הצלולה שהתרבות האנושית כולה היא הישג שברירי ומתמיד, ושכל סדר חברתי, ולו היציב ביותר, עומד תמיד במרחק שואה אחת בלבד מן החזרה המבעיתה אל מצב הטבע.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
קלאסיקת קאלט פוסט אפוקליפטית. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.