פרנסיס בייקון פתח את הנתיב החדש של המדע באבחנה שהתבונה האנושית איננה מראה נקייה המשקפת את המציאות כמות שהיא. היא מעוותת את מה שהיא בוחנת בגלל אלילים, הרגלי מחשבה ומוסכמות שקדמו לתצפית עצמה. הסרט הקצר הזה, שמציע לקרוא מחדש את מסלול יציאת מצרים ואת מיקום המקדש הראשון על פי נתונים גיאולוגיים, הוא תרגיל בייקוניאני מובהק בהתרת אחיזתם של האלילים על העין. את טענותיו יש לקרוא כפרשנות מוצעת, לא כהכרעה עובדתית. בייקון האמין שהידע האנושי מתקדם רק כשהוא מוכן לפרק את אליליו שלו ולבחון מחדש את המובן מאליו. סרט שמעז להציע מסלול אחר לאירוע עתיק ומקודש הוא, בעצם מבנהו, תרגיל בשיטה הזאת של ספק בונה. הוא מזמין את הצופה לא להאמין לו על עיוור, אלא ללמוד ממנו את התנועה של מי שמסרב לקבל דבר בלי לבדוק את יסודותיו.
אלילי השבט
אלילי השבט, אצל בייקון, הם ההטיות המשותפות למין האנושי כולו, הנטייה לראות סדר מוכר גם היכן שאין, ולהיצמד בעקשנות למה שכבר האמנו בו. כשמסורת בת דורות ממקמת אירוע בתקופה ידועה, קשה לתודעה לשחרר את הקישור הזה, שנעשה כמעט אינסטינקטיבי. הסרט מציע לנתק דווקא את החוט המובן מאליו הזה ולבחון מסלול היסטורי אחר, וזו פעולה מובהקת של פינוי אליל, של ניקוי המבט מהרגליו.
הנתון מול המוסכמה
הנתיב החדש של בייקון דרש להתחיל מן הפרטים הנצפים ולעלות מהם בזהירות, ולהיזהר ממערכות שלמות שנבנו מראש וכופות את עצמן על העובדות. הסרט טוען שנתונים גיאולוגיים חדשים פותחים מסלול שונה, ובכך הוא מעמיד ראיה מול מסורת מקובלת. בין אם המסקנה תתקבל בסופו של דבר ובין אם לאו, המהלך המתודי עצמו, לתת לעדות לדחוף את המחשבה ולא להפך, הוא לב לבה של שיטתו של בייקון והמורשת שלה.
אלילי התיאטרון
אלילי התיאטרון הם המערכות המלומדות שאנו יורשים ומקבלים כמות שהן, כאילו הן הצגות מושלמות שכבר נכתבו ואין לגעת בהן. תיארוך מקובל, זיהוי מקום מקודש ומפה מוכרת הם לעתים אלילים כאלה, שמתחזים לוודאות. בייקון לא קרא לזלזל במסורת או למחוק אותה, אלא לבחון בכל פעם מחדש אם היא נשענת על ראיה בדוקה או רק על חזרה ממושכת. הסרט מציב בדיוק את השאלה הזאת ביחס למקום שנחשב ידוע וסגור.
הכלי שמרחיב את החושים
בייקון האמין שכלים ושיטות מרחיבים את חושינו המוגבלים ומאפשרים לראות מה שהעין לבדה מחמיצה. המודל התלת ממדי שבו הסרט משחזר את המקדש הוא כלי כזה בדיוק, ניסיון לתת לרעיון גוף מוחשי שאפשר לבדוק אותו ולערער עליו במקום להסתפק בתיאור מילולי. עבור בייקון, הפיכת השערה למשהו נצפה, ניתן למדידה וניתן לבחינה ציבורית, היא עצם מהותה של ההתקדמות המדעית וההבדל בינה לבין השערה בעלמא.
ספק כמנוע ולא כיעד
הספק הבייקוניאני אינו הרס לשמו ואינו ציניות, אלא כלי עבודה מדויק בשירות הידע. סרטו הקצר של פייר דיץ, גרמניה 2025, אינו מבקש למחוק את הסיפור הקדום או לפגוע במאמינים בו, אלא לשאול היכן בדיוק הוא מתרחש, ומה קורה כשמפרקים הנחה אחת ומחליפים אותה בנתון. זו עמדה של חוקר סקרן שמותר לו לטעות בדרך אבל אסור לו להפסיק לבדוק ולהעמיד את המקובל במבחן הראיה.
לראות את המקום מחדש
כשמסירים אליל אחד מן העין, הנוף כולו מתארגן מחדש בצורה מפתיעה. הסרט מציע מיקום בלתי צפוי למקדש, ובעצם ההצעה הזאת הוא מזכיר לנו שגם מה שנראה מבוסס ומוצק נשען בסופו של דבר על שרשרת של הנחות. הצופה הבייקוניאני אינו נדרש להאמין למסקנה המסוימת שהסרט מציע, אלא ללמוד את התנועה עצמה: לחשוד באלילים המולידים ודאות מדומה, ולתת לראיה את זכות הדיבור הראשונה בכל חקירה.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
חיפוש בן שש עשרה דקות אחר מקום נעלם. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.