פרוטגורס, מגדולי הסופיסטים, ניסח את המשפט המפורסם ביותר של הזרם, האדם הוא מידת כל הדברים, של הקיימים כפי שהם קיימים, ושל שאינם קיימים כפי שאינם. אין נקודת מבט אחת ומוחלטת על העולם, כל חברה וכל אדם מודדים את המציאות בקנה מידה משלהם. 'איווה ג'י' הוא דוקומנטרי על תרבות האִיגְבּוֹ בניגריה, דרך חגיגת היאם החדש, וכל כולו הצגה של עולם ערכים שלם המודד את החיים בכליו שלו. הסופיסטים היו הראשונים שהעזו לומר כי המנהגים והחוקים אינם גזירת שמים אלא יצירה אנושית, וכי מה שנכון בעיר אחת עשוי להיות מוזר באחרת.
כל תרבות היא מידה
פרוטגורס לימד שאין אמת אחת שלמעלה מכל התרבויות, אלא שכל קהילה בונה את המידות שלה, את מה שנחשב אצלה טוב, נכון וקדוש. הדוקומנטרי אינו שופט את מנהגי האיגבו מבחוץ, לפי קנה מידה זר, אלא מציג אותם מבפנים, כמערכת שלמה שיש בה היגיון משלה. חגיגת היאם החדש, טקסי הקהילה, סדר החברה, כל אלה הם המידות שבהן האיגבו מודדים את עולמם, מידות שאינן פחותות מאלה של כל תרבות אחרת.
יאם, מזון וסדר
חגיגת היאם החדש חוגגת את היבול, את המזון שמקיים את הקהילה. פרוטגורס, כסופיסט, ידע שהאדם המוחשי, זה שאוכל, עובד ומקיים חברה, הוא נקודת המוצא, לא מושג מופשט של אנושות בכלל. היאם אינו רק גידול חקלאי, הוא ציר שסביבו מסתדרים הזמן, הכלכלה והמעמד. הדוקומנטרי חוקר נושאים של כלכלה ותפקידים חברתיים דרך היאם, ומראה כיצד מזון אחד הופך למרכז שממנו נמדדת שנה שלמה של חיי קהילה.
תפקידים, מגדר ומוות
הסרט נוגע בנושאים של תפקידי מגדר, עבדות בהיסטוריה של הקהילה, מוות וחוסן. פרוטגורס היה מזכיר שכל אלה מוגדרים בתוך מערכת המידות של התרבות עצמה, שכל חברה מסמנת את גבולותיה שלה בין המותר לאסור, בין הגבר לאישה, בין החי למת. הצופה הזר מתבקש לא למהר ולשפוט לפי מידותיו שלו, אלא להבין קודם כיצד הקהילה עצמה מודדת את הדברים האלה, מה משמעותם בתוך העולם שברא אותם.
עולם שהולך ונעלם
הדוקומנטרי מתעד תרבות הולכת ונעלמת. פרוטגורס לימד שאם האדם הוא מידת הדברים, אזי כשקהילה נעלמת, נעלמת איתה מידה שלמה של העולם, דרך ייחודית למדוד את המציאות שלא תחזור. התיעוד אינו רק שימור של פרטים, הוא הצלה של קנה מידה, של עולם ערכים. הסרט מבין שכל תרבות שגוועת לוקחת איתה לא רק מנהגים, אלא זווית ראייה על הקיום שאין לה תחליף, ושברגע שתיעלם, יהיה העולם עני בדרך שלמה להביט בו.
נגד היהירות של המידה האחת
הרעיון של פרוטגורס הוא חיסון מפני יהירות. מי שסבור שקנה המידה שלו הוא היחיד הנכון יראה בכל תרבות אחרת פרימיטיב או טעות. מי שמבין שהאדם הוא מידת הדברים ידע להביט בכבוד בעולם ערכים זר. סרטה הדוקומנטרי של פרשס איירואגאלאצ'י, ניגריה 2024, מזמין בדיוק את המבט הזה, לא לשפוט את האיגבו לפי מידה חיצונית, אלא ללמוד את המידה שלהם, ולהכיר שגם היא, כמו שלנו, בונה עולם שלם.
שני צדדים לכל דבר
פרוטגורס לימד שעל כל עניין קיימים שני נאומים מנוגדים, ושחוכמה אינה לדעת איזה מהם האמת המוחלטת אלא איזה מהם מועיל יותר לקהילה ברגע נתון. מכאן שאין מבט אחד נכון על תרבות, יש מבט הזר ומבט בן הבית, וכל אחד רואה דברים שהאחר עיוור להם. הזר עשוי לראות בטקסי האיגבו מוזרוּת, בן הבית רואה בהם משמעות וקדושה. הדוקומנטרי בוחר בעמדת בן הבית, מספר את התרבות מתוכה, ובכך מזכיר שהאמת על עולם ערכים אינה נמדדת בקנה מידה חיצוני. סרטה מבקש לא להכריע איזה מבט נכון, אלא להרחיב את יכולתנו להחזיק יותר ממבט אחד על הקיום.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
כשעולם ערכים נעלם, נעלמת איתו דרך שלמה למדוד את החיים. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.