ז'אק לאקאן ניסח משפט שנעשה מפתח לתורתו, התשוקה של האדם היא תשוקת האחר. כוונתו כפולה, אנו חושקים במה שהאחר חושק בו, ואנו חושקים שהאחר יחשוק בנו. לצדו הציב לאקאן את מושג המבט, ההכרה שאנו תמיד נצפים, ושהמבט הזה מעצב את מי שאנו. קומדיה קצרה על רווקה שיוצאת לדייט עיוור ולא מפסיקה לשפוט את מי שמולה היא כמעט מדריך שדה למושגים האלה.
לחשוק דרך עיני האחר
לאקאן טען שהתשוקה איננה יחס פשוט ביני לבין מושא. תמיד מתערב בה שלישי, האחר, שדרך עיניו אני מודד את ערכו של מה שלפני. בדייט, השאלה איננה רק האם הוא מוצא חן בעיני, אלא האם הוא כזה שראוי בעיני העולם, בעיני החברה שארגנה את המפגש. השיפוט הבלתי פוסק של הגיבורה הוא בדיוק זה, היא איננה מביטה באיש שמולה אלא במבט מדומיין של אחרים עליו ועליה.
השיפוט כמבט מופנם
לאקאן לימד שהמבט אינו שייך לאדם מסוים אלא הוא מבנה, נקודה שממנה אני מרגיש נצפה גם כשאיש אינו מולי. הרווקה הנצחית נושאת בתוכה מבט שופט מופנם, קול שמעריך כל פרט. השיפוטיות שלה כלפי הדייט היא בעצם השלכה של המבט שהיא חשה מופנה אל עצמה. היא שופטת מפני שהיא חשה נשפטת, והדייט העיוור הופך למסך שעליו מוקרן החרדה מפני מבטו של האחר.
החברה שמארגנת את התשוקה
העובדה שחברה, סופי, ארגנה את הדייט איננה פרט שולי אצל לאקאן. התשוקה מגיעה תמיד מתווכת, דרך רשת של אחרים שקובעים מה ראוי ומה מתאים. הגיבורה איננה פוגשת אדם באקראי, היא נכנסת למסגרת שאחרים בנו עבורה, ובה כבר טבועה ציפייה. השיפוט שלה הוא ניסיון להשיב לעצמה שליטה על תשוקה שמלכתחילה עוצבה בידי אחרים, בידי החברה שחשבה שזה יתאים.
יש לי מה להגיד על זה
המשפט המאפיין את הגיבורה, שתמיד יש לה מה להגיד, הוא הגנה. לאקאן היה מזהה בו את הניסיון לשמור על מרחק מן המבט, לשלוט בו במקום להיכנע לו. כל עוד היא השופטת, היא איננה הנשפטת. הדיבור הבלתי פוסק הוא מגן מפני החשיפה, שכן להיפתח לדייט פירושו להסכים להיות מושא לתשוקתו ולמבטו של האחר, ולוותר על עמדת השיפוט הבטוחה.
קומדיה של חרדה
מתחת להומור, הסרט נוגע בחרדה עמוקה, החשש להיראות ולהישפט. לאקאן לא ראה בכך פגם אישי אלא מבנה של כל תשוקה אנושית. הצחוק מאפשר לגעת בזה בלי להישבר. הרווקה השיפוטית מצחיקה מפני שכולנו מכירים את המבט שהיא נושאת, את הקושי להיות פשוט מול אחר בלי הגנה. סרטו הקצר של רוקו פאולו, קנדה 2022.
החרדה מן ההיפתחות
לאקאן קשר את המבט לחרדה, לרגע שבו האדם חש עצמו נצפה בלי הגנה. להיות מושא למבטו של אחר פירושו להיחשף, לצאת מעמדת השליטה ולהיות פגיע. הדייט העיוור הוא סיטואציה שכולה חשיפה כזו, מפגש עם זר שבו כל צד נבחן ונשפט. השיפוטיות של הגיבורה היא, בקריאה הזו, מגן מפני החרדה. כל עוד היא זו ששופטת, המבט נשאר בידה, והיא נמנעת מן הרגע שבו תצטרך פשוט להיות נוכחת מול האחר בלי שריון. לאקאן היה מסביר שדווקא כאן טמונה הטרגדיה הקומית של הדמות. ההגנה שאמורה לשמור עליה היא גם זו שמונעת ממנה את מה שהיא מחפשת, את הקשר. כדי להיפתח לתשוקה יש להסכים להיות מושא לה, ולכך היא מסרבת. הסרט הקצר, בהומור שלו, נוגע באמת עדינה, שהדרך היחידה אל האחר עוברת דרך הנכונות להיראות, ושהשיפוט הבלתי פוסק הוא בעצם בקשת מחסה מפני עצם האפשרות להיאהב.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
קומדיה קצרה על דייט שבו השיפוט הוא מגן מפני המבט. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.