סרן קירקגור תיאר שני אופני קיום. באורח החיים האסתטי אדם חי ברגע, רודף אחר הנאה, ריגוש וגירוי, ובורח מכל דבר משעמם או מחייב. באורח החיים האתי הוא לוקח על עצמו אחריות, בוחר, ומתחייב לבחירתו לאורך זמן גם כשקשה. ההבדל אינו בין טוב לרע פשוטים, אלא בין שתי דרכים לעמוד מול החיים. 'הגרלה מרומה' מעמיד את שני האופנים זה מול זה דרך סיפור אמיתי על שני צעירים שגונבים ארנק, וכמעט בתור בדיחה, קונים כרטיס לוטו.
החיים ברגע
האדם האסתטי, לפי קירקגור, חי בהווה המיידי בלבד. הוא מבקש את המעניין, נמלט מן המחויב, ומודד את חייו במידת ההנאה והריגוש שהם מספקים. אין בכך בהכרח רשעות מודעת אלא סירוב להתחייב, בחירה מתמדת לא לבחור, להשאיר הכול פתוח. שני הצעירים בסרט פועלים בדיוק כך. הם גונבים וקונים לוטו לא מתוך תוכנית ולא מתוך שיקול אלא מתוך דחף הרגע, כמעט כבדיחה, כמשחק. הבדיחה הזאת היא סימן ההיכר של הקיום האסתטי, שמסרב לקחת את חייו ברצינות ומעדיף להישאר ברמת המשחק. הם אינם רואים במעשיהם החלטות בעלות משקל אלא רגעים חולפים של ריגוש, וזו בדיוק העמדה שקירקגור זיהה כאסתטית, כזו שמתחמקת מן הכובד של הבחירה.
הגניבה כבריחה מן הבחירה
הצעירים גונבים ארנק ומשתמשים בכרטיס האשראי הגנוב. אצל קירקגור, מעשה כזה אינו רק עברה מוסרית אלא סירוב לעמדה האתית, שבה אדם מכיר בזולת ובאחריותו כלפיו. הם אינם רואים את בעל הארנק כאדם בעל פנים אלא כהזדמנות, כמושא להנאת הרגע, כאמצעי. זהו האסתטי בצורתו הבעייתית, מבט שרואה בעולם ובזולת חומר לגירוי ולא בני אדם שיש כלפיהם חובה. הבחירה הלא נכונה שהסרט מדבר עליה היא בעצם אי בחירה, כניעה לפיתוי המיידי במקום עמידה אחראית. הם אינם בוחרים לגנוב מתוך הכרעה מוסרית הפוכה, אלא נסחפים, נותנים לרגע להחליט במקומם. וזו נקודת התורפה של הקיום האסתטי, שבהיעדר עמדה אתית הוא נתון תמיד לחסדי הדחף החולף.
הזכייה שמתנפצת
הם זוכים בפרס הגדול, אך החלום מתנפץ כשהמשטרה עוצרת אותם וחברת ההגרלה מקפיאה את הפרס. קירקגור לימד שהאסתטי מוביל בהכרח אל ייאוש, מפני שהוא בנוי כולו על מה שחולף ואינו בשליטת האדם. הזכייה, שנראתה כשיא ההנאה, כהגשמת החלום, הופכת ברגע למקור האסון. מי שמפקיד את חייו בידי הרגע והמזל מגלה שהרגע בוגד והמזל מתהפך בלי אזהרה. ההתנפצות אינה מקרה אומלל אלא הגיון פנימי של קיום שאין בו יסוד קבוע, שנשען על גורל ולא על בחירה. קירקגור היה אומר שהאושר האסתטי תלוי תמיד בנסיבות חיצוניות, ולכן הוא שביר מיסודו. הצעירים בנו את שמחתם על כרטיס, על מקרה, ודי היה בהתערבות אחת מבחוץ כדי שכל המגדל יקרוס.
הגורל והבחירה
הסרט מדבר על פיתוי, גורל, ומחיר הבחירה הלא נכונה. קירקגור לא הכחיש את משקל הנסיבות ואת כוחו של הגורל, אך התעקש שבלב הכול עומדת הבחירה. גם מול הגורל, האדם בוחר איך להתייחס אליו, אם מתוך אחריות או מתוך התחמקות. הצעירים תלו הכול בגורל, בהגרלה, במקרה, ובכך ויתרו על העמדה האתית שבה האדם אחראי למעשיו ולכיוון חייו. מחיר הבחירה הלא נכונה אינו רק העונש החיצוני, המעצר וההקפאה, אלא אובדן הקרקע שמתחת לרגליים, הגילוי שחיים שנשענו על מזל אין להם על מה לעמוד. קירקגור ראה בגורל אתגר לבחירה ולא תחליף לה, וטען שגדולתו של אדם נמדדת דווקא באופן שבו הוא בוחר לעמוד מול מה שאינו בשליטתו.
הקפיצה אל האחריות
קירקגור ראה במעבר מן האסתטי לאתי קפיצה, מעשה של רצון שבו אדם מקבל על עצמו את חייו ואת אחריותו עליהם. הסרט אינו מראה קפיצה כזאת, אלא את מה שקורה בהיעדרה, את המחיר של אי הבחירה. דווקא בשלילה מאיר הסרט את מה שחסר, בדיוק כפי שתמונה של קריסה מלמדת על הצורך ביסודות. אילו עצרו הצעירים לרגע, אילו בחרו אחרת, אילו ראו בבעל הארנק אדם, היה נפתח בפניהם אופן קיום אחר, אחראי יותר. הסרט מותיר את הצופה עם השאלה הזאת, עם הרגע שבו הבחירה האתית הייתה אפשרית ולא נעשתה. הוא אינו מטיף אלא מזמין להתבונן ברגע ההחמצה, בנקודה שבה אדם יכול היה לקפוץ אל האחריות ובחר להישאר בשעשוע.
מראה ולא דרשה
הסרט אינו מטיף אלא מציג, אינו שופט אלא מתבונן. סרטו הקצר של קורנליו צ'רדאיו, רומניה 2025, המבוסס על סיפור אמיתי, אינו שופט את גיבוריו בקול רם ואינו מכריז על מוסר השכל, אלא נותן לגורלם לדבר בעד עצמו. בזה הוא נאמן לקירקגור, שסירב להטיף מוסר מבחוץ והעדיף להעמיד את הקורא מול בחירתו שלו, מול השאלה איך היה נוהג הוא. הגרלה מרומה אינה משל פשוט על מזל רע אלא על קיום שנשען על הרגע ומתמוטט כשהרגע חולף. זו הזמנה שקטה להביט בהבדל שבין לחיות בפיתוי לבין לבחור באחריות, בלי להצביע באצבע מאשימה, אלא רק לפתוח מרחב שבו הצופה עצמו נדרש לשאול על אופן חייו שלו, על הרגעים שבהם גם הוא בחר שלא לבחור.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
אחת עשרה דקות על מחיר הרגע. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.