נוספרטו

נקודות מרכזיות על "נוספרטו" של פ.וו. מורנאו:

• עיבוד לא מורשה ל"דרקולה" של בראם סטוקר. השמות שונו, העלילה כמעט לא, ובית משפט גרמני הורה ב-1925 להשמיד את כל העותקים.

• כאן נולד הכלל שכל העולם אימץ אחר כך: ערפד מת מאור השמש. אצל סטוקר זה פשוט לא קיים.

• מורנאו הוציא את המצלמה מהאולפן אל רחובות ואל טירה אמיתיים, בניגוד גמור לאקספרסיוניזם הגרמני של אותן שנים.

• הצל של הרוזן אורלוק עולה במדרגות לפני שהוא עצמו נראה. האיום מוצג דרך ההיעדר, לא דרך הנוכחות.

• הסרט שרד רק במקרה, כי עותקים כבר הספיקו לצאת מגרמניה לפני פסק הדין.

מה בעצם קורה בסרט?

תומאס הוטר, סוכן נדלן צעיר מהעיירה ויסבורג, נשלח על ידי מעסיקו קנוק אל הרי הקרפטים כדי למכור בית לרוזן אורלוק. אשתו אלן נשארת מאחור. בטירה מגלה הוטר שמארחו אינו אדם. אורלוק מפליג לויסבורג בספינה, הצוות מת בדרך אחד אחרי השני, ומגפה נכנסת לעיר יחד איתו. אלן קוראת בספר עתיק שערפד יושמד אם אישה טהורת לב תחזיק אותו לצדה עד קריאת התרנגול. היא מציעה את עצמה. אורלוק שותה עד עלות השחר, האור נכנס מהחלון והוא מתפוגג. אלן מתה גם היא.

למה דווקא כאן הקולנוע למד להפחיד?

עד 1922 אימה על מסך הייתה בעיקר תיאטרון מצולם: שחקן מאופר, תנועה גדולה, הבעה מוגזמת. מורנאו הבין משהו אחר לגמרי. הפחד אינו במה שמראים אלא במה שרומזים עליו, ובקצב שבו מגיעים לשם. הוא בנה את הסרט מהמתנה, מחלל ריק בתוך הפריים, ומרגעים שבהם הצופה יודע יותר מהדמות. זה הבסיס של כל סרט אימה שנעשה מאז.

גם בחירת השחקן חתרה תחת המוסכמה. הרוזן אורלוק, בגילומו של מקס שרק, אינו אציל מסתורי ומפתה. הוא יצור מכרסם: קירח, אוזניים מחודדות, ציפורניים ארוכות, שיניים קדמיות בולטות כמו של חולדה. זו לא הייתה בחירה אקראית. הסרט קושר את אורלוק שוב ושוב לחולדות ולמגפה שהן נושאות, ולכן הערפד כאן אינו פיתוי אלא הידבקות. שם המשפחה של השחקן, שפירושו בגרמ

כדאי לשים לב שהצל אינו רק אמצעי חיסכון או פתרון לתקציב. הוא עובד כי הוא מפריד בין האיום לבין הגוף שמייצר אותו. הצופה רואה כוונה בלי לראות מי מחזיק בה, והמוח משלים את החסר בגרסה גרועה יותר מכל איפור. הטכניקה הזו עברה משם אל כל מי שבא אחר כך, מפילם נואר של שנות הארבעים ועד סרטי אימה בני זמננו, ולרוב בלי שהמשתמשים בה יודעים למי היא שייכת.

נית אימה או בעתה, הזין עשרות שנים אגדה עקשנית שלפיה הוא היה ערפד אמיתי. הוא היה שחקן תיאטרון מן השורה.

מה הצל עושה כאן שאף סרט לא עשה לפניו?

הרגע המצוטט ביותר בסרט הוא צל שעולה במדרגות. לא הרוזן, הצל שלו. ובהמשך, יד הצל נפרשת על ליבה של אלן ונקמצת. אורלוק עצמו לא נמצא בפריים. מורנאו הפך את ההיעדר לנוכחות, וגילה שדימוי שהצופה משלים בעצמו מפחיד יותר מדימוי שמוגש לו במלואו. זו אחת התרומות המוחשיות ביותר של הסרט לשפה הקולנועית.

למה מורנאו יצא מהאולפן אל השטח?

האקספרסיוניזם הגרמני של אותן שנים נבנה כולו באולפן: תפאורות מצוירות, קירות עקומים, פרספקטיבה שבורה. מורנאו עשה בדיוק הפוך. הוא צילם ברחובות אמיתיים בוויסמאר ובליבק, ובטירת אוראבה שבסלובקיה. התוצאה היא שהמפלצת לא נכנסת לעולם מעוות אלא לעולם שנראה כמו שלנו. זו הסיבה שהסרט עדיין עובד היום, בזמן שסרטים מעוצבים יותר מאותה תקופה נראים כמו מוצג במוזיאון.

אילו תעלולים טכניים בנו את המפלצת?

מורנאו השתמש בכלים שהיו קיימים, אבל לא למטרה שלשמה נועדו. הכרכרה שנוסעת אל הטירה צולמה בהילוך מואץ, וכך התנועה נעשית קופצנית ולא אנושית. היער בדרך צולם בפילם נגטיב, והעצים הלבנים על רקע שחור הופכים נוף רגיל לעולם אחר. הארונות שנטענים לבדם לעגלה נעשו בצילום פריים אחר פריים. אף אחד מהתעלולים האלה אינו ראוותני. כולם משרתים תחושה אחת: שמשהו בעולם הזה לא בסדר.

למה הערפד מת מהשמש, ומי בכלל החליט את זה?

בספר של סטוקר אור יום מחליש את דרקולה ומגביל את כוחותיו, אבל אינו הורג אותו. הוא מסתובב בלונדון בשעות היום. המוות מאור השמש הומצא כאן, בסרט הזה, כפתרון דרמטי לסצנת הסיום. מאז אימצו אותו כמעט כל הסרטים, הספרים והסדרות שעוסקים בערפדים. במילים אחרות, החוק המרכזי במיתולוגיה הערפדית המודרנית נולד בסרט גרמני שלא היו לו זכויות על הדמות.

איך הסרט הזה כמעט נמחק מהעולם?

חברת

מי היה מורנאו, ומה עוד הוא עשה?

פרידריך וילהלם מורנאו היה מהבמאים המשפיעים של הקולנוע האילם, ונוספרטו הוא רק תחילת הדרך שלו. אחריו יצר את "האיש האחרון" ב-1924, סרט שסיפר סיפור שלם כמעט בלי כרטיסי כותרת ובנה את מה שמכונה היום המצלמה המשוחררת, ואת "פאוסט" ב-1926. אחר כך עבר להוליווד ויצר את "זריחה", שזכה בטקס פרסי האוסקר הראשון. הוא נהרג בתאונת דרכים בקליפורניה במרץ 1931, בגיל ארבעים ושתיים, שבוע לפני בכורת סרטו האחרון. הקריירה שלו נמשכה פחות מעשור וחצי.

ההפקה פראנה פילם מעולם לא רכשה את הזכויות ל"דרקולה". שינוי השמות, מדרקולה לאורלוק ומהארקר להוטר, לא הועיל. פלורנס סטוקר, אלמנתו של בראם סטוקר, תבעה. ב-1925 הורה בית המשפט הגרמני להשמיד את כל העותקים ואת הנגטיבים. פראנה פילם פשטה את הרגל. הסרט שרד מסיבה פשוטה: עותקים כבר נשלחו אל מחוץ לגרמניה, ואת אלה פסק הדין לא הצליח להשיג. אחת מיצירות המופת של המאה קיימת היום בזכות עותקים שברחו בזמן.

מאחורי ההפקה עמד אלבין גראו, אמן ומאייר שעסק במיסטיקה, והוא זה שיזם את הסרט ועיצב את המראה שלו. פראנה פילם הוקמה במיוחד כדי לייצר סרטים בעלי אופי על טבעי, ונוספרטו היה ההפקה הראשונה שלה. הוא היה גם האחרונה. חברה שקמה כדי לעשות סדרה שלמה של סרטים כאלה חוסלה בידי הסרט הבודד שהספיקה להוציא, ובדיעבד אותו סרט שרד הרבה יותר זמן מכל מה שתכננה לעשות אחריו.

מה הקשר בין נוספרטו לשאר ההרצאות במדור?

שלוש ההרצאות הראשונות במדור עסקו בקולנוע כתעמולה. נוספרטו פותח אשכול אחר: איך נולדה שפת הקולנוע. "הולדתה של אומה" לימד את הקולנוע לספר סיפור באמצעות עריכה. "אוניית הקרב פוטיומקין" לימד אותו לייצר רגש באמצעות מונטאז'. נוספרטו לימד אותו לייצר אווירה, כלומר להפחיד. שלושתם שואלים את אותה שאלה מזוויות שונות: מה קולנוע יכול לעשות שתיאטרון לא יכול.

אז איך צופים בו היום?

נוספרטו נמצא בנחלת הכלל וזמין לצפייה חופשית ומלאה ברשת. הגרסה שאנחנו מפנים אליה היא באורך תשעים דקות ויש בה מסלול כתוביות בעברית. הסרט אילם, כלומר הדיאלוג מוצג בכרטיסי כותרת, והכתוביות מתרגמות אותם. אין צורך בהרשמה ואין צורך במנוי. אנחנו לא מארחים את הסרט אצלנו, רק מפנים אליו.

שאלות נפוצות

האם אפשר לצפות בנוספרטו בחינם?

כן. הסרט בנחלת הכלל וזמין לצפייה חופשית ומלאה ביוטיוב, בלי הרשמה ובלי תשלום.

יש כתוביות בעברית?

כן. בגרסה שאנחנו מפנים אליה יש מסלול כתוביות בעברית, אחד מתוך שלושים ושבעה מסלולי שפה. מפעילים אותו דרך כפתור הכתוביות בנגן.

כמה זמן הסרט?

תשעים דקות בגרסה שאנחנו מפנים אליה. קיימות גרסאות שחזור באורכים מעט שונים, כי מהירות ההקרנה של סרטים אילמים לא הייתה אחידה.

האם נוספרטו הוא באמת "דרקולה"?

למעשה כן. זהו עיבוד לא מורשה של הרומן, שבו שונו שמות הדמויות והמקומות והועבר מקום ההתרחשות לעיירה גרמנית. בית משפט קבע שזו הפרה והורה להשמיד את הסרט.

מה הקשר בינו לבין ההרצאות האחרות במדור?

נוספרטו פותח את האשכול "איך נולדה שפת הקולנוע", בעוד "הולדתה של אומה", "אוניית הקרב פוטיומקין" ו"טירוף המריחואנה" שייכים לאשכול "קולנוע ותעמולה". המכנה המשותף הוא השאלה מה הקולנוע גילה על עצמו בעשורים הראשונים שלו.