נקודות מרכזיות על "מסע אל הירח" של ז'ורז' מלייס:
הסרט הראשון שסיפר סיפור בדיוני מלא באמצעים קולנועיים, ולכן נחשב לנקודת הלידה של הדמיון על המסך.
מלייס היה קוסם במה לפני שהיה במאי, וגילה את הטריק שהמציא את האפקטים המיוחדים בטעות, כשהמצלמה שלו נתקעה.
הקליע התקוע בעינו של הירח הוא ככל הנראה הדימוי המזוהה ביותר בתולדות הקולנוע האילם.
הסרט הועתק ונמכר בארצות הברית בלי רשות ובלי תשלום, וזו אחת הסיבות שמלייס סיים את חייו מוכר צעצועים בתחנת רכבת.
עותק צבוע ביד התגלה בספרד ב-1993 ושוחזר במשך שנים. הסרט היה צבעוני מלכתחילה.
מה בעצם קורה בסרט?
מועצה של אסטרונומים בגלימות ובזקנים לבנים מחליטה לצאת אל הירח. בונים קליע ענק, יורים אותו מתותח, והקליע נוחת ישירות בעינו של הירח. החוקרים יוצאים, ישנים על הקרקע בזמן שכוכבים בעלי פנים אנושיים משקיפים עליהם, ואז נתקלים בסלניטים, יצורי ירח שמתפוצצים בענן עשן בכל פעם שמכים בהם. הם נמלטים, דוחפים את הקליע מצוק, נופלים בחזרה לים על פני כדור הארץ, ומקבלים קבלת פנים חגיגית. שלוש עשרה דקות, בלי מילה אחת.
מי היה מלייס, ואיך קוסם הפך לבמאי?
לפני הקולנוע היה מלייס הבעלים של תיאטרון רובר הודן בפריז, שבו העלה מופעי אשליות. בדצמבר 1895 הוא נכח בהקרנה הפומבית הראשונה של האחים לומייר, הבין מיד מה עומד לפניו, וניסה לקנות מהם מצלמה. הם סירבו. הוא השיג ציוד ממקור אחר והתחיל לצלם בעצמו. ההבדל בינו לבין לומייר הוא ההבדל שהגדיר את הקולנוע: הם צילמו רכבת שנכנסת לתחנה, הוא צילם דברים שמעולם לא קרו. מהמקצוע הקודם שלו הוא הביא בדיוק את הכלי הנכון, את ההרגל לחשוב איך מרמים עין אנושית.
איך התגלה הטריק שהמציא את האפקטים המיוחדים?
לפי הסיפור שמלייס עצמו סיפר, המצלמה שלו נתקעה באמצע צילום ברחוב בפריז. עד שתיקן אותה, התנועה ברחוב המשיכה. כשהקרין את התוצאה ראה אוטובוס שהופך פתאום לקרון קבורה. כך התגלה מה שנקרא היום חיתוך ההחלפה: עוצרים את המצלמה, מחליפים משהו בפריים, ממשיכים לצלם, והצופה רואה היעלמות. מכאן הוא פיתח חשיפה כפולה, דהייה, מסכות בעדשה וצילום בהילוך אחורי. כמעט כל אפקט מעשי בקולנוע עד עידן המחשב מתחיל אצלו.
כדי לעבוד בשיטה הזו הוא בנה במונטריי, בפרבר של פריז, את מה שנחשב לאולפן הקולנוע הראשון באירופה. הוא היה עשוי כולו מזכוכית, קירות וגג, כדי לנצל את אור השמש כמקור התאורה היחיד, ומידותיו הועתקו במדויק מבמת התיאטרון שלו. הדבר הזה חשוב יותר ממה שהוא נשמע: מלייס לא צילם תיאטרון, הוא בנה מכונה שמייצרת אשליות, ובתוכה יכול היה לשלוט בכל פרט. זו הסיבה שהסרטים שלו נראים מעוצבים לחלוטין בזמן שסרטים אחרים מאותן שנים נראים כמו צילומי רחוב.
למה זה נחשב הרגע שבו נולד הדמיון בקולנוע?
בשבע השנים הראשונות של הקולנוע רוב מה שצולם היה תיעוד: פועלים יוצאים ממפעל, גל שובר על חוף, רכבת. הסרט הזה עשה משהו אחר. הוא לקח שני רומנים, של ז'ול ורן ושל הרברט ג'ורג' ולס, ובנה מהם עולם שלם שלא קיים. לראשונה מישהו השקיע כסף וזמן כדי להראות לקהל מקום שאי אפשר להגיע אליו. זה הרעיון שכל סרט מדע בדיוני, פנטזיה ואימה בנוי עליו, והוא נולד כאן.
מה הקטע עם הקליע בעין הירח?
הפריים שבו הקליע נתקע בעינו של פרצוף הירח הוא אחד משני שלושה דימויים שכל אדם מזהה גם בלי לדעת מאיפה הם. הוא מופיע על חולצות, על עטיפות תקליטים, בפרסומות ובלוגו של טקסי פרסי מוזיקה. מה שהופך אותו לחזק אינו הטכניקה אלא הבחירה: מלייס לא הראה נחיתה, הוא הראה פגיעה. הירח אינו יעד אלא פנים שנפגעות. בשלוש שניות הסרט הופך מסע מדעי למעשה אלים ומצחיק בו זמנית, וזו בדיוק ההומור השחור שהפך אותו לבלתי נשכח.
האם הסרט היה צבעוני?
כן, לפחות בחלק מהעותקים. בסטודיו של מלייס עבדו צובעות שצבעו את הפילם ידנית, פריים אחר פריים, בעבודת נמלים. במשך עשרות שנים ההנחה הייתה שכל העותקים הצבועים אבדו. ב-1993 נמצא עותק צבוע בספרד, במצב של גוש נייר דבוק. השחזור נמשך שנים והושלם ב-2011. מי שרואה את הגרסה הצבועה מגלה שהסרט נראה אחרת לגמרי ממה שהיה מוכר במשך מאה שנה.
שווה לעצור רגע על העבודה עצמה. בסרט של שלוש עשרה דקות יש בערך שלוש עשרה אלף פריימים, וכל אחד מהם נצבע ביד בכמה שכבות צבע, בקו ייצור של נשים שכל אחת אחראית על גוון אחד. השמות שלהן כמעט לא נשמרו. זו אחת מנקודות העיוורון הגדולות בהיסטוריה של הקולנוע המוקדם: הצבע נחשב לעבודת גימור, ולכן מי שביצע אותו לא נכנס לקרדיטים ולא לספרי ההיסטוריה.
איך גנבו לו את הסרט, ומה זה עשה לו?
מלייס הבין שיש לו להיט ושלח עותקים לארצות הברית. שם העתיקו אותם והפיצו אותם מפיצים אמריקאים בלי רשות ובלי לשלם. חברת אדיסון בין השאר נקשרה לפרשה. הסרט הרוויח סכומים גדולים, ומהם מלייס כמעט לא ראה דבר. במקביל התעשייה גדלה, אולפנים גדולים השתלטו על ההפצה, והוא נשאר יוצר יחיד שמייצר סרטים קצרים בשיטה שהתיישנה. עד סוף העשור הוא היה מחוץ למשחק.
איך הוא סיים, ואיך התגלה מחדש?
מלייס פשט את הרגל. במלחמת העולם הראשונה הצבא הצרפתי החרים חלק ממלאי הסרטים שלו והתיך אותו לצורכי המלחמה. ב-1923, במעשה של ייאוש, הוא שרף בעצמו את הנגטיבים שנותרו לו. בשנים שאחר כך עבד בדוכן צעצועים וממתקים בתחנת הרכבת מונפרנס בפריז. בסוף שנות העשרים זיהו אותו עיתונאים וחובבי קולנוע, ארגנו לו רטרוספקטיבה, דירה ואות לגיון הכבוד. הוא נפטר ב-1938, מוכר על ידי התעשייה שכבר לא היה בה מקום ליוצר כמוהו, ואחרי שרוב יצירתו כבר אבדה לתמיד. ב-2011 סיפר מרטין סקורסזה את הסיפור הזה בסרט "הוגו", והביא אותו לקהל חדש לגמרי.
מה הקשר בין הירח לקליגרי ולנוספרטו?
שלושת הסרטים באשכול הזה עונים על אותה שאלה בשלושה שלבים. מלייס גילה שהמצלמה יכולה להראות דבר שלא קיים. "הקבינט של ד"ר קליגרי" גילה שהיא יכולה להראות מצב נפשי במקום מקום פיזי. "נוספרטו" גילה שהיא יכולה לייצר פחד בלי להראות כמעט כלום. מטריק, דרך עיצוב, אל אווירה. עשרים שנה בלבד מפרידות בין הראשון לאחרונים, וזה כל הזמן שלקח לקולנוע ללמוד לדבר בלי מילים.
אז איך צופים בו היום?
הסרט בנחלת הכלל וזמין לצפייה חופשית ומלאה ברשת. הגרסה שאנחנו מפנים אליה מלווה בפסקול מקורי שהולחן ובוצע במיוחד עבורה, וזה משנה את החוויה: סרט אילם נועד להיות מוקרן עם מוזיקה חיה, לא בשקט. אין הרשמה ואין מנוי. אנחנו לא מארחים את הסרט אצלנו, רק מפנים אליו.
שאלות נפוצות
האם אפשר לצפות במסע אל הירח בחינם?
כן. הסרט בנחלת הכלל וזמין לצפייה חופשית ומלאה ביוטיוב, בלי הרשמה ובלי תשלום.
יש כתוביות בעברית?
לא, ואין בהן צורך. בסרט אין דיאלוג ואין כרטיסי כותרת, והוא מובן במלואו בלי מילים. בזמנו הוא הוקרן עם קריין חי באולם שהסביר את העלילה, ותפקידו הוחלף היום בפסקול.
כמה זמן הסרט?
בין שלוש עשרה לשש עשרה דקות, תלוי במהירות ההקרנה. סרטים אילמים צולמו והוקרנו בקצב לא אחיד, ולכן אותו סרט מופיע באורכים שונים.
על מה הסרט מבוסס?
על שני רומנים, "מן הארץ אל הירח" של ז'ול ורן ו"האנשים הראשונים בירח" של הרברט ג'ורג' ולס, בעיבוד חופשי מאוד שמוסיף להם הומור וסאטירה על ממסד מדעי.
מה הקשר בינו לבין ההרצאות האחרות במדור?
הוא פותח את האשכול "איך נולדה שפת הקולנוע" יחד עם נוספרטו וקליגרי, בעוד "הולדתה של אומה", "אוניית הקרב פוטיומקין" ו"טירוף המריחואנה" שייכים לאשכול "קולנוע ותעמולה".