אנקסימנדרוס ממילטוס לימד שראשית הדברים אינה מים ולא אש אלא האַפֵּיירוֹן, האינסופי, הבלתי מוגבל שאין לו צורה ואין לו שם. ממנו נובעים כל הדברים ואליו הם חוזרים, ובשריד היחיד ששרד ממנו כתוב משפט מצמרר, הדברים משלמים זה לזה עונש ודין על עוולתם, לפי גזירת הזמן. הסרט S.O.U.R.C.E, שכל שמו הוא מקור, מספר על תאגיד הבוזז את משאבי כוכב איירון, ונכנס בדיוק אל תוך התובנה העתיקה על עוול ועל פירעונו. אנקסימנדרוס, תלמידו של תאלס, ויתר על החומר המוכר וקבע שהראשית חייבת להיות משהו בלתי מוגבל, שאין לו תכונות, כי רק כך יוכל להוליד את הכול. אבל מן ההגות המופשטת הזאת על ראשית העולם צמח גם רעיון מוסרי חד, שכל דבר שתופס מקום גוזל אותו מזולתו, ושהעוול הזה תובע בסופו של דבר את פירעונו.
המקור שנבזז
שם התאגיד בסרט הוא מקור, והוא משתלט על המשאבים ומצית מרד. אנקסימנדרוס היה מזהה כאן הפרה של הסדר. האפיירון הוא המקור המשותף שממנו הכול בא, ואיש אינו רשאי לתפוס אותו לעצמו. כשתאגיד גוזל את המקור, הוא נוטל יותר מחלקו, מפר את האיזון שבין הברואים. העוול, אצל אנקסימנדרוס, הוא בדיוק זה, ההתפשטות של דבר אחד על חשבון האחרים, השתלטות שמפרה את החלוקה הצודקת של הקיום.
העוול והדין
המשפט של אנקסימנדרוס אומר שכל התפשטות גוררת פירעון. מי שלקח יותר מדי ישלם, מפני שהזמן גובה את חובו. המרד של הילידים בסרט אינו רק עלילה, הוא הדין האנקסימנדרי בפעולה. התאגיד שנטל את המקור מעורר בהכרח את הכוח שישיב את האיזון. אין כאן מוסר חיצוני שנכפה מלמעלה, יש חוקיות פנימית של הקיום, שכל עודף מוליד את תיקונו. העוול אינו נענש בידי שופט, הוא נענש בידי עצם מבנה העולם.
הניצול היחיד
חיילי התאגיד ששמרו על נווה המדבר האחרון חוסלו כולם בידי הילידים מלבד ניצול אחד. אצל אנקסימנדרוס גם הפירעון עצמו כפוף לחוק, גם הנוקם משלם בתורו. המרד שמשיב את הדין הוא עצמו אלים, וגם הוא מטיל עוול חדש. הניצול היחיד הוא זרע של מעגל נוסף, של דין שעוד ישולם. הסרט אינו מציג צד טהור, הוא מראה את הגלגל של אנקסימנדרוס, שכל פעולה מולידה תגובה, וכל התפשטות, גם של הנקמה, תיגבה בזמנה.
הזמן כשופט
אנקסימנדרוס כתב שהדין נגבה לפי גזירת הזמן, כלומר שהזמן עצמו הוא הכוח המשיב את האיזון. מה שנראה יציב לרגע, שלטון התאגיד על הכוכב, הוא זמני בהכרח, כי הזמן יגבה את חובו. הסרט, אנימציה עתידנית, מציב את הדרמה על כוכב רחוק ובעתיד מדומיין, אבל החוקיות עתיקה כאלפי שנים. הזמן שבו התאגיד שולט הוא זמן שאול, והמרד הוא רק הרגע שבו הזמן בא לגבות את מה שהלווה.
האינסוף שאינו נבזז
יש אירוניה עמוקה בכך שתאגיד מנסה לבזוז מקור. האפיירון האמיתי, לפי אנקסימנדרוס, אינו ניתן לבזיזה, כי הוא אינסופי ואין לו גבול שאפשר לגדר ולנכס. מה שהתאגיד שדד היה תמיד רק מראית עין של המקור, לא המקור עצמו. סרטו הקצר של מקסנס פורלי, צרפת 2024, יצירת גמר של אולפן אנימציה, לובש מדים עתידניים אבל נושא לב עתיק, את התובנה שכל ניסיון להשתלט על המקור נדון מראש להיגבות בדין.
הפירוד מן האינסוף
אנקסימנדרוס הסביר שהדברים נולדים מן האפיירון כשהניגודים נפרדים זה מזה, החם מן הקר, היבש מן הלח. הבריאה עצמה היא מין פירוד, יציאה מן האחדות אל ריבוי שכל חלק בו לוחץ על משנהו. בכך טמון כבר זרע העוול, שכל דבר שנפרד ותופס מקום דוחק את זולתו. הסרט מראה פירוד כזה במלוא חריפותו, תאגיד שנבדל מן השאר ותופס את המקור לעצמו, וילידים שנדחקים אל השוליים. המאבק על כוכב איירון אינו אלא הצורה הקיצונית של אותה היפרדות קדומה, של הריבוי שיצא מן האחד ומאז אינו יודע מנוחה עד שיֵשב הדין ויושב האיזון.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
מי שלוקח יותר מחלקו, הזמן יגבה ממנו את חובו. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.