אנטוניו גראמשי, שכתב את מחשבותיו החשובות מתוך כלא פשיסטי, לימד שהשליטה אינה נכפית רק בכוח אלא גם בהסכמה. ההגמוניה היא היכולת של קבוצה שלטת לקבוע מהו הידע, מהי ההיסטוריה ומה ראוי להיזכר, עד שגם המנוצחים רואים את העולם בעיניה ומקבלים אותה כטבע. "קורנור: פרק 1" של באלו אשוקאן נפתח בדיוק בנקודה שגראמשי חתר אליה: מלחמה נשכחת שהתחוללה לפני מאות שנים, וסיפור שממתין למי שיחפור אותו מן השכחה ויחזיר לו קול. השכחה, מלמד גראמשי, אינה תמיד מקרית ותמימה, לעיתים היא מעשה שקט של כוח, בחירה במה יזכרו הדורות ובמה ישכחו, ולכן החזרת סיפור אבוד אל פני השטח היא כבר מעשה פוליטי ולא רק מחקרי.
חפירה אל תוך שכחה
רושן, בן עשרים ושבע, יוצא עם הפרופסור שלו לחשוף את סיפורה של מלחמה בין שני שבטים יריבים בכפר קורנור. עצם העובדה שהסיפור נשכח אינה מקרית. גראמשי טען שההיסטוריה של הקבוצות הכפופות, מה שכינה הסוב-אלטרן, היא תמיד מקוטעת ופזורה, מפני שאין לה מוסדות לשמר אותה, אין לה ארכיון ואין לה אנדרטה. מה שנשכח לא נעלם מאליו, הוא הודר מן הזיכרון הרשמי, ולכן צריך מעשה אקטיבי של חפירה כדי להשיבו אל פני השטח.
מי מחזיק בעבר
ככל שרושן מעמיק, מתגלה לו שההיסטוריה שומרת אמיתות מסתוריות הרבה מעבר למה שסופר אי פעם. הפער בין מה שסופר למה שהיה הוא בדיוק הפער שגראמשי הצביע עליו. הסיפור הרשמי אינו שקר גלוי אלא בחירה שקטה במה לספר ובמה לשתוק. השבט המנצח, או השלטון שבא אחריו, קבע איזו גרסה תיכתב, ואיזו תישמט אל השוליים. להחזיק בעבר פירושו להחזיק בהווה, מפני שמי ששולט בסיפור שולט גם במשמעותו של ההווה ובגבולות הדמיון של העתיד.
האינטלקטואל האורגני
גראמשי ייחס תפקיד מיוחד לאינטלקטואל, אך לא לזה המנותק במגדל השן. הוא דיבר על האינטלקטואל האורגני, זה שצומח מתוך הקבוצה וכלי עבודתו משרתים אותה במאבקה. הפרופסור והתלמיד בסרט עומדים על הגבול הזה: הם יכולים להיות חוקרים שאוספים עובדות לכבוד המדע וקריירתם, או שליחים שמשיבים לכפר את סיפורו הגזול. הבחירה ביניהן היא בחירה פוליטית, גם כשהיא מתחפשת למחקר טהור, שכן כל כתיבת היסטוריה היא כבר עמדה.
המלחמה שמאחורי המלחמה
מלחמה בין שני שבטים אינה רק אירוע צבאי, היא גם מאבק על מי יזכה לספר אותה לדורות. גראמשי לימד שכל מאבק כוח נמשך אל תוך שדה התרבות והזיכרון הרבה אחרי שנדם הקרב. האמיתות המסתוריות שרושן חושף אינן רק פרטים אבודים, הן שרידים של קול שהושתק בכוונה. הסרט מבין שהחפירה בעבר אינה תחביב של היסטוריון סקרן, אלא זירה חיה שבה ההגמוניה של הסיפור המנצח עדיין נאבקת מול מה שסירב להימחק לגמרי.
הזיכרון כשדה קרב
גראמשי טען שהתודעה של אדם היא לרוב אוסף מבולבל של רסיסים ששתלו בו כוחות אחרים, ושהצעד הראשון לחירות הוא לעשות בהם סדר, לדעת מניין באו. רושן, שגדל עם גרסה אחת של הכפר, מגלה שהזיכרון שנחשב לו טבעי הוא למעשה תוצר של השתקה. עצם ההכרה הזאת היא כבר שחרור: ברגע שהוא מבין שההיסטוריה נכתבה, ולא פשוט קרתה, הוא מפסיק להיות צרכן פסיבי של העבר והופך למי שנאבק על צורתו.
הפרק הראשון בלבד
הכותרת מבטיחה פרק ראשון, וזוהי הצהרה גראמשיאנית בזעיר אנפין: העבודה על הזיכרון אינה נגמרת במעשה אחד. גראמשי כינה את מאבקו מלחמת עמדות, מהלך ארוך וסבלני של כיבוש התרבות צעד אחר צעד. סרטו הקצר של באלו אשוקאן, הודו 2025, פותח מהלך כזה: הוא אינו מספק גרסה סופית ומנצחת אלא פותח את התיק מחדש, ומזמין את הצופה להבין שההיסטוריה תמיד נכתבת בידי מישהו, ולכן תמיד אפשר לכתוב אותה מחדש.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
עשרים ואחת דקות של חפירה בעבר שמסרב להימחק. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.