בלז פסקל כתב במחשבות שהדממה הנצחית של החללים האינסופיים מפחידה ומצמררת אותו, ובאותה נשימה עצמה קרא לאדם קנה, החלש והשברירי ביותר בטבע כולו, אך קנה חושב. גדולתנו האמיתית, אמר, טמונה בכך שאנו יודעים שאנו בני מוות ושהיקום העצום עולה עלינו לאין שיעור. הסרט האיטי והמופנם הזה, מסע רוחני מסחרר בעקבות מוות ואמונה בלב וייטנאם הכפרית והערפילית, נושם בדיוק את החרדה הפסקלית העמוקה ואת הגדולה השקטה שנולדת ממנה. הנושא נוגע במוות ובאובדן, ומן הראוי לגשת אליו בכבוד רב.
הקנה החושב
פסקל הגדיר את האדם בדימוי בלתי נשכח כקנה חושב: די בטיפת מים אחת כדי להמיתו, אך גם כאשר היקום כולו מוחץ אותו הוא נעלה עליו בכל זאת, מפני שהוא יודע שהוא מת בעוד היקום אינו יודע דבר. הצעיר בסרט, שתאונת דרכים אכזרית גוזלת ממנו את חיי גיסתו ומותירה אחיין יתום קטן בידיו, הוא קנה חושב כזה בדיוק. הוא שברירי וחסר אונים מול המוות הפתאומי, אך עצם ההתבוננות שלו במוות, ההרהור העמוק והחיפוש הרוחני, הם בדיוק הגדולה שפסקל דיבר עליה בהערצה.
הדממה של החללים האינסופיים
הצילום הרחב והמהורהר, הערפל הכבד המרחף על שדות האורז, השהיות הארוכות והבלתי נגמרות, כל אלה נותנים גוף חזותי מוחשי לחרדה הפסקלית מול האינסוף השותק והאדיש. הסרט אינו ממהר כלל למלא את הדממה המעיקה הזאת בתשובות מנחמות וקלות. הוא מניח לצופה לשהות בתוכה בסבלנות ובאומץ, ובכך הוא נאמן עד הסוף לפסקל, שלא הסתיר כלל את האימה הקיומית שבחלל הריק והשותק אלא דווקא הפך אותה לנקודת המוצא של מחשבה עמוקה על מקומנו הזעיר ביקום.
האל הנסתר
פסקל דיבר רבות על אל מסתתר, שאינו נגלה כלל במופת ברור ומכריע אלא מותיר רק סימנים עמומים ומהוססים למי שבאמת מחפש אותו בכל ליבו. חיפושו הנמשך של הגיבור אחר אחיו שנעלם לפני שנים הופך בהדרגה, צעד אחר צעד, לחיפוש רוחני עמוק אחר משמעות שאינה מוסגרת בקלות לידיו. הכנסיות הקתוליות העתיקות העומדות דוממות בין מקדשי אבות הן נוף מובהק של אל נסתר כזה, נוכח ונעדר בעת ובעונה אחת, ממש כפי שפסקל תיאר בכאב בכתביו.
ההיסח וההתעמתות
פסקל הזהיר שוב ושוב מפני ההיסח, מפני העיסוק הקדחתני והמתמיד שמרחיק אותנו בכוונה מן המחשבה הקשה על סופיותנו ומותנו. הסרט עושה במכוון את ההפך הגמור: הוא מסלק בהדרגה את כל הרעש המיותר, מאט את הקצב עד כמעט עצירה ומכריח את הצופה להתעמת פנים אל פנים עם מה שברגיל אנו בורחים ממנו בכל כוחנו. שאון סייגון הרועש שממנו נסחף הגיבור אל דממת הכפר העמוקה הוא בדיוק המעבר הפסקלי מן ההיסח המנחם אל ההתייצבות האמיצה מול השאלות האחרונות.
ההימור של הלב
ההימור המפורסם של פסקל טוען שמול אינסוף שאין להכריעו כלל בתבונה הקרה לבדה, הלב הוא זה שמכריע בסופו של דבר. הסרט אינו מטיף ואינו מנסה כלל להוכיח דבר, אלא נע בעדינות בתנועה איטית של לב אנושי שמחפש בכנות. סרטו של פאם תיין אן, וייטנאם 2023, מציע לצופיו לא מסקנה תיאולוגית חד משמעית אלא דווקא מצב נפשי נדיר של הקשבה עמוקה, אותו מצב שבו, לפי פסקל, ללב יש טעמים ונימוקים משלו שהתבונה הקרה כלל אינה יודעת ואינה מבינה.
הפקעת שבתוכה מתהווה משהו
הכותרת עצמה, בתוך הפקעת הצהובה, פסקלית מאוד ברוחה העמוקה: פקעת היא תמיד מקום של המתנה שקטה, של התהוות סמויה ואיטית בין מוות לחיים חדשים. פסקל ראה את האדם כתלוי ומרחף בין שני תהומות עצומים, בין האינסוף הגדול לבין האין הגמור. הצופה שיוצא מן הסרט הארוך והמופלא הזה יוצא ממנו לא עם תשובה סגורה ביד, אלא עם נשימה איטית ורגועה יותר, ועם הכרה שקטה בכך שהיותנו קנה חושב היא בעת ובעונה אחת גם חולשתנו הגדולה וגם כבודנו האמיתי.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
קדרים ארוכים ותפילה חזותית שקטה. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.