הרב יוסף דב סולובייצ׳יק תיאר בחיבורו איש האמונה הבודד שני טיפוסי אדם החבויים בשני סיפורי הבריאה. אדם הראשון כובש את העולם, מודד ושולט, ומדבר תמיד בלשון רבים. אדם השני עומד לבדו מול הקיום, נושא בתוכו קריאה שאיש סביבו אינו שומע, ובדידותו איננה עונש אלא תנאי לאמונה. הגבר שיוצא עם בתו למסע כביש, אל משימה שאולי מתקיימת רק בתוך ראשו, הוא בן דמותו של אדם השני, מי שנקרא אל דבר שאין לו הוכחה, ומשלם על כך במחיר הבדידות.
שתי בריאות, שני אנשים
סולובייצ׳יק הבחין כי התורה מספרת את בריאת האדם פעמיים, ולא בכדי. הראשון נברא בצלם אלוהים כדי לכבוש את הארץ, השני נוצר עפר מן האדמה ונופחה בו נשמת חיים ביחידות. האב בסרט נע בין שתי הזהויות: כלפי חוץ הוא נוסע, מתכנן ומנווט ממדינה למדינה, אך בפנים הוא איש בודד הנתון לצו שאין לו שותפים לדרך. הכביש החוצה מדינות הוא במה מושלמת למתח הזה, שכן הוא בו זמנית כיבוש של מרחב ומסע פנימי אל מקום שאין לו קואורדינטות.
המשימה שאיש אינו רואה
הדרמה מתארת גבר מיוסר הרודף אחר יעד שאולי קיים רק בתוך ראשו. סולובייצ׳יק היה מזהה כאן לא שיגעון אלא את מבנה האמונה עצמו. איש האמונה נקרא אל מה שאינו נראה, ומחויבותו נמדדת דווקא בכך שאין לה אישור חיצוני. הקו הדק שבין חלום לשיגעון, שהסרט מהלך עליו, הוא אותו קו שעליו עומד כל מי שמאמין בדבר שאין עליו עדות. ההבדל בין השניים אינו במידת הוודאות, אלא בנאמנות, בנכונות ללכת עד הסוף אחרי קול שרק אתה שומע.
הבדידות שאיננה ניתוק
הבת שלצדו מסבכת את הבדידות ומעמיקה אותה כאחת. סולובייצ׳יק לימד שבדידותו של איש האמונה איננה היעדר קשר, אלא סוג של קרבה שנולד דווקא מתוך המרחק. האב אינו יכול להסביר לבתו את מלוא משימתו, אך נוכחותה הופכת את המסע מבריחה של יחיד לברית בין שניים, ברית שבה גם השתיקה שביניהם נושאת משמעות. יש בדידות שממנה בורחים בהמון, ויש בדידות שאותה מקדשים בזוגיות שקטה, וזו האחרונה היא שמחזיקה את האב בדרכו.
אבהות כצו
המסע הוא גם מסע של אב שמנסה למסור לבתו דבר מה שאין לו שם. סולובייצ׳יק ראה באבהות לא רק ביולוגיה אלא מעשה של ברית, העברת קריאה מדור לדור. האב אינו מוריש נכסים אלא צורת קיום, את היכולת לחיות לפי צו פנימי גם כשהעולם קורא לו הזיה. זו הירושה היחידה שאי אפשר להוכיח מראש אך אפשר לחיות אותה. הבת אינה מקבלת מפה אל מאדים, היא מקבלת דוגמה של אדם המוכן לצאת אל אופק בלתי מושג ולא לוותר עליו גם כשכולם מסביב מוותרים.
הכביש כמדבר
המסע נערך בכביש חוצה מדינות, אך ברובד עמוק הוא מתרחש במדבר. סולובייצ׳יק הזכיר תמיד שהברית נכרתה במדבר, במרחב ריק וחסר סימנים, דווקא מפני ששם אין הסחות ואין ודאויות שאדם יכול להיתלות בהן. הכביש הפתוח, על אינסוף המיילים שלו, הוא מדבר מודרני, מקום שבו האב נותר לבדו עם קולו הפנימי. כל תחנת דלק וכל עיירה חולפת הן נקודות במרחב שאין בו עוגן, והאב ובתו נעים בו כשני נודדים הנושאים עמם בית שאין לו כתובת על שום מפה.
אובססיה או התמסרות
העולם מכנה את התשוקה הזו אובססיה, מפני שאין לה תכלית מדידה. אך מנקודת מבטו של סולובייצ׳יק, ההתמסרות המוחלטת לדבר שאין בו רווח היא סימן ההיכר של האדם הדתי, גם כשהוא חילוני לגמרי. מאדים כאן איננו כוכב אלא שם לאופק שאין להגיע אליו, וההליכה אליו היא כל המשמעות. סרטו של מיקה אטקינסון, ארצות הברית 2018, מסרב להכריע אם גיבורו הוזה או מאמין, ובסירוב הזה הוא נאמן לאמת עמוקה: שכל אמונה נראית מבחוץ כשיגעון, וכל שיגעון מתחזה לפעמים לאמונה.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
מסע של אב ובת אל אופק שאין להוכיח את קיומו. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.