נקודות מרכזיות על "תוכנית 9 מהחלל החיצון" של אד ווד:
בלה לוגושי, כוכב הסרט, מת אחרי כמה ימי צילום בלבד. ווד השלים את התפקיד עם הכירופרקט של אשתו, שגבוה ממנו בהרבה ומחזיק גלימה מול הפנים לאורך כל הסרט.
ההפקה מומנה בחלקה על ידי כנסייה בפטיסטית, ובתמורה נדרשו חברי הצוות להיטבל.
הצלחות המעופפות הן ככל הנראה דגמים תלויים בחוט, והמצבות בבית הקברות מתנדנדות כשהשחקנים נתקלים בהן.
הכינוי "הסרט הגרוע בהיסטוריה" הודבק לו רק ב-1980, עשרים שנה אחרי שיצא, ומאז הוא הפך למפורסם יותר מאלפי סרטים טובים ממנו.
ב-1994 עשה טים ברטון סרט על יצירתו, ומרטין לנדאו זכה באוסקר על גילום לוגושי.
מה בעצם קורה בסרט?
חייזרים מנסים כבר שמונה פעמים ליצור קשר עם ממשלות כדור הארץ ולהזהיר אותן מפני פיתוח נשק שישמיד את היקום כולו. אחרי שמתעלמים מהם, הם עוברים לתוכנית מספר תשע: להחיות מתים מבית קברות קטן בקליפורניה כדי לייצר בהלה שתאלץ את האנושות להקשיב. שלושה מתים קמים לתחייה, זוג טייסים ומשטרה מקומית מנסים להבין מה קורה, וסך כל האירועים מסתכם בכמה סצנות בבית קברות, כמה בתא טייס, ושיחה ארוכה בתוך צלחת מעופפת. קרסוול, מגיד עתידות טלוויזיוני, מקריין את הכול בנימה של אזהרה חמורה.
איך בלה לוגושי מופיע בסרט שצולם אחרי מותו?
לוגושי, ששיחק את דרקולה ב-1931 והיה כוכב גדול, סיים את חייו חולה, מכור וכמעט חסר עבודה. ווד, שהעריץ אותו, צילם איתו חומר בלי תסריט מוגמר, בתקווה לבנות סביבו סרט. לוגושי מת באוגוסט 1956. ווד השתמש בדקות הבודדות שצילם, ולתפקיד גייס את טום מייסון, הכירופרקט של אשתו. מייסון גבוה בהרבה מלוגושי ואינו דומה לו כלל, ולכן הוא מסתיר את פניו מאחורי גלימה בכל פריים. התוצאה בלתי אפשרית לצפייה ברצינות, אבל היא גם עדות: ווד לא רצה לוותר על השחקן שאהב.
מי היה אד ווד?
אדוארד ד. ווד הבן היה במאי, תסריטאי, מפיק ועורך של סרטים בתקציבים זעירים. הוא נלחם במלחמת העולם השנייה, כתב ספרי כיס, ואהב קולנוע אהבה שאין עליה עוררין. מה שחסר לו היה כישרון בסיסי בכל אחד מהתחומים שבהם עסק. הוא צילם בטייק אחד כי לא היה כסף לשני, לא תיקן שגיאות רצף, והשאיר בסרט כל מה שצולם. מבקרים רבים מסכימים שמה שמבדיל אותו מיוצרים גרועים אחרים הוא היעדר הציניות: הוא באמת האמין שהוא עושה סרטים טובים.
יש כאן הד רחוק למשהו שכבר הופיע במדור הזה. ז'ורז' מלייס היה גם הוא איש במה שנכנס לקולנוע מאהבה, בנה את הסרטים שלו בשתי ידיים, וסיים את חייו בעוני אחרי שהתעשייה עקפה אותו. ההבדל הוא שמלייס המציא את השפה וווד לא הצליח לדבר בה. אבל שניהם מוכיחים שהתעשייה הזו מסוגלת לבלוע גם את מי שאוהב אותה יותר מכולם, ושההכרה מגיעה בדרך כלל מאוחר מדי.
איך כנסייה מימנה סרט על חייזרים?
ווד לא הצליח לגייס כסף בערוצים הרגילים, ובסופו של דבר מצא מממנים בקהילה בפטיסטית בבוורלי הילס. לפי העדויות שנאספו במשך השנים, המממנים ראו בהפקה צעד ראשון לקראת סדרת סרטים דתית, ודרשו שחברי הצוות יעברו טבילה. גם השם המקורי, "שודדי קברים מהחלל החיצון", הוחלף בלחצם משום שנשמע חילול קודש. זו אחת הסיבות שהסרט יצא רק ב-1959 למרות שצולם ב-1956.
מי הם השחקנים המוזרים האלה?
טור ג'ונסון, מתאבק שוודי ענק, מגלם את הבלש שקם מהמתים ומתקשה לצאת מהקבר. מיילה נורמי, שהייתה מפורסמת כדמות הטלוויזיה ואמפירה, מופיעה כאישה מתה ואינה אומרת מילה, לפי כמה עדויות משום שסירבה להגות את הדיאלוג שנכתב לה. קרסוול, שהיה מגיד עתידות בטלוויזיה ופרסם תחזיות שכמעט אף אחת מהן לא התגשמה, מקריין. אף אחד מהם אינו שחקן במובן המקובל, וזה חלק ממה שהופך את הסרט למה שהוא.
מה בדיוק "תוכנית 9"?
התוכנית היא החייאת מתים. הסרט מסביר זאת במפורש, ואפילו טורח לפרט שהתוכניות אחת עד שמונה נכשלו, בלי לומר מה הן היו. הרעיון עצמו מעניין יותר ממה שהסרט עושה איתו: חייזרים שמנסים להציל את האנושות מעצמה ונאלצים להפחיד אותה כי היא לא מקשיבה. בידיים אחרות זה היה יכול להיות מדע בדיוני של ממש. אצל ווד זה שלושה אנשים שמסתובבים לאט בין מצבות קרטון.
גם ההיגיון הפנימי קורס בכל פינה. שוטר מגרד את ראשו באקדח טעון, סצנות יום ולילה מתחלפות בתוך אותה שיחה, והצלחת המעופפת נראית שונה בכל פעם שהיא מופיעה. אלה אינם פגמים שמישהו ניסה להסתיר וניכשל, אלה פגמים שאיש לא ראה בהם בעיה מלכתחילה.
מי החליט שזה הסרט הגרוע בהיסטוריה, ולמה הוא דווקא נאהב?
ב-1980 פרסמו האחים מייקל והארי מדבד ספר בשם "פרסי תרנגול ההודו הזהוב", שבו הכתירו את תוכנית 9 כסרט הגרוע ביותר שנעשה אי פעם. הכתרה זו לא נשענה על סקר מקיף אלא על טעם אישי ועל כתיבה משעשעת, אבל היא נדבקה. עד אז הסרט היה נשכח כמעט לחלוטין. במילים אחרות, מה שהפך אותו למפורסם הוא לא הכישלון עצמו אלא הכותרת שהודבקה לכישלון עשרים שנה מאוחר יותר.
יש אלפי סרטים גרועים יותר מבחינה טכנית, ואיש אינו מדבר עליהם. ההבדל הוא שתוכנית 9 גרוע בדרך משעשעת ולא בדרך משעממת. כל תקציר של סצנה נשמע כמו בדיחה, וכל פגם בו גלוי לעין בלי שצריך ידע קולנועי. ויש עוד משהו: הכנות. הצופה מרגיש שמישהו רצה מאוד לעשות את זה, וזה הופך את הצחוק לחיבה במקום לבוז. זה ההבדל בין סרט שצוחקים עליו לסרט שצוחקים איתו.
מה הקשר בינו לבין סרטי הניצול?
תוכנית 9 אינו סרט ניצול במובן הקלאסי. הוא לא נמכר בהבטחה לתוכן אסור ולא עקף צנזורה, בניגוד ל"מניאק" של דוויין אספר. אבל הוא חולק איתו את אותו עולם: הפקה מחוץ למערכת, תקציב שאינו קיים, וקהל שמגיע בגלל ההבטחה ולא בגלל היצירה. ההבדל הוא בכוונה. אספר ידע בדיוק מה הוא מוכר וניצל את הפער בין ההבטחה למוצר. ווד באמת חשב שהוא עושה מדע בדיוני. שניהם יצרו קאלט, מסיבות הפוכות.
מה קרה לאד ווד אחר כך?
ווד המשיך לעבוד בשולי התעשייה, ירד בהדרגה לכתיבת ספרי כיס ולסרטים למבוגרים, וסבל מאלכוהוליזם. הוא מת ב-1978 בגיל חמישים וארבע, פונה מדירתו זמן קצר קודם לכן, בלי לדעת שהוא עומד להפוך לאחד השמות המוכרים בקולנוע האמריקאי. ההכרה הגיעה שנתיים אחרי מותו עם ספר המדבדים, והתקבעה ב-1994 עם "אד ווד" של טים ברטון, שבו ג'וני דפ גילם אותו כחולם חסר תקנה. מרטין לנדאו זכה באוסקר על גילום לוגושי באותו סרט.
אז איך צופים בו היום?
הסרט בנחלת הכלל וזמין לצפייה חופשית ומלאה ברשת. הגרסה שאנחנו מפנים אליה היא באורך שבעים ושמונה דקות. חשוב לומר בכנות: לסרט הזה אין כתוביות בעברית בשום גרסה שמצאנו, והוא סרט מדבר. מי שאינו נוח עם אנגלית מדוברת יתקשה. אין הרשמה ואין מנוי. אנחנו לא מארחים אותו אצלנו, רק מפנים.
שאלות נפוצות
האם אפשר לצפות בתוכנית 9 בחינם?
כן. הסרט בנחלת הכלל וזמין לצפייה חופשית ומלאה ביוטיוב, בלי הרשמה ובלי תשלום.
יש כתוביות בעברית?
לא. בדקנו כמה גרסאות ולא מצאנו אף אחת עם מסלול עברית, בניגוד לסרטים אחרים במדור. זהו סרט מדבר, ולכן הצפייה דורשת אנגלית ברמה סבירה.
כמה זמן הסרט?
שבעים ושמונה דקות בגרסה שאנחנו מפנים אליה.
האם בלה לוגושי באמת מת באמצע הצילומים?
כן. הוא מת באוגוסט 1956, אחרי שצולמו איתו דקות ספורות בלבד. את שאר התפקיד גילם טום מייסון, הכירופרקט של אשתו של ווד, שמסתיר את פניו בגלימה לאורך כל הסרט.
מה הקשר בינו לבין ההרצאות האחרות במדור?
הוא שייך לאשכול "קאלט וסרטי ניצול" יחד עם "מניאק" ו"טירוף המריחואנה". שאר המדור מחולק לאשכולות "קולנוע ותעמולה" ו"איך נולדה שפת הקולנוע".