לוקרסיה מרטל לימדה את הקולנוע הארגנטינאי שאפשר לבנות מתח מתוך מזג אוויר, קרבת משפחה ורעשי רקע. "וואטוקוי" של אגוסטין לאגוס עובד באותו אקלים, גבוה יותר, יבש יותר, ושקט יותר.
קבר ליד הבית
המשפחה קוברת את האם לצד אבות אבותיה, במרחק מטרים מהדלת. הבחירה הזו, שאיננה מוצגת כחריגה, מגדירה מיד את היחס בין החיים למתים במקום הזה. אין הפרדה, יש המשכיות.
הכלכלה ממשיכה
עונת הגז ומכירת הצמר אינה מחכה לאבל. הפרדות נטענות והמשפחה יוצאת, וזו אולי האמירה החברתית החדה של הסרט: עוני אינו מאפשר להתאבל בקצב שהלב דורש.
רוסיו לבד
הפעם הראשונה שילדה נשארת לבדה היא סיפור בפני עצמו, וכאן הוא נטען בכל מה שקדם לו. לאגוס לא נותן לה מונולוג. הוא נותן לה נוף, ומאפשר לגודל של ההרים לעשות את העבודה.
קולנוע אנדיני עכשווי
יש גל של יוצרים בדרום אמריקה שחוזרים אל קהילות ההרים בלי אקזוטיקה ובלי ריחוק אנתרופולוגי. "וואטוקוי" שייך אליו. סרטו הקצר של אגוסטין לאגוס, ארגנטינה 2025.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
ארבע עשרה דקות שמצטברות לאט. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.