אל תתנו לשם להטעות אתכם. "המלחמה בקובה" של הבמאי האיטלקי רנאטו ג'וליאנו לא מתרחש בהוואנה אלא בכפר קטן ושלֵו באזור בולוניה. אבל מלחמה בהחלט פורצת בו, מהסוג השקט והמסוכן יותר: זו שמתחילה במילה, בשמועה, בכותרת מפוקפקת.
כפר, ניצוץ, ומדורה
המנגנון פשוט ואכזרי. עיתונאי חסר מעצורים מגיע מהעיר הגדולה אל הקהילה הקטנה, ומתחיל לחטט. חמישה סיפורים נפרדים, של אנשים רגילים, מתחילים להתנגש זה בזה. שביתה במפעל, מתחים סמויים, וכמה מילים במקום הלא נכון. ג'וליאנו בונה את הסרט כפסיפס, ומראה איך החברה כולה היא רשת עצבים מתוחה שדי בנגיעה אחת כדי להצית.
חדשות כזב, הנשק העתיק-חדש
מה שהופך את הסרט לרלוונטי עד כאב הוא הדלק שמניע אותו: שמועות וחדשות כזב. הרבה לפני שהמונח "פייק ניוז" הפך לסיסמה פוליטית, ג'וליאנו מראה איך מילה לא מבוססת יכולה להרוס חיים. העיתונאי כאן אינו עד למציאות אלא יוצר אותה, וזו אולי האשמה הגדולה ביותר שהסרט מטיח.
כשהחגיגה הופכת לזירה
הכול מתנקז אל ערב הפסטיבל המקומי, רגע שאמור להיות של שמחה וקהילה, ומתפוצץ בשורה של מעשי אלימות ועוול. ג'וליאנו לא מחפש נבלים נוחים. הוא מראה איך אנשים רגילים, מתוך פחד ובורות, הופכים זה לאויב של זה.
מראה לאיטליה של ימינו
מתחת לעלילה פועמת אמירה חברתית נוקבת על שונות, הגירה וגזענות. אבל "המלחמה בקובה" אינו דידקטי. הוא מעדיף לשאול במקום להטיף, ולהשאיר את הצופה עם אי-נוחות אמיתית. לא מפתיע שזכה בפרס הסרט הטוב ובפרס הקהל בפסטיבל ליטל רוק. זו דרמה חברתית שיודעת לגעת בשני הקהלים בו-זמנית.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
דרמה איטלקית חכמה על כוחה ההרסני של מילה. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.