כל סרט אפוקליפסה שראיתם, מ"ליל המתים החיים" ועד "Walking Dead", מוביל בקו ישר אל סרט אחד: "האדם האחרון עלי אדמות" משנת 1964. העיבוד הקולנועי הראשון לרומן המופת "אני אגדה" של ריצ'רד מתיסון, בכיכובו של אדון האימה וינסנט פרייס.
יום של ציד, לילה של מצור
ד"ר רוברט מורגן הוא האדם האחרון ששרד מגפה עולמית שהפכה את האנושות ליצורים ערפדיים. שגרת חייו אכזרית ומדויקת: ביום הוא יוצא לצוד את הנגועים ולחסל אותם, ובלילה מתבצר בביתו מפני המצור הבלתי פוסק. המבנה הזה, של מבצר אנושי בודד מול ים של מתים, הפך מאז לתבנית של ז'אנר שלם.
הבדידות כאימה
האימה הגדולה ביותר של הסרט אינה הערפדים, אלא הבדידות. "האדם האחרון עלי אדמות" מתבונן במשמעות של להיות באמת לבד, האחרון מסוגך, בעולם שאחרי הקץ. הקול המונוטוני של פרייס, השגרה האפורה, הבית המבוצר, כל אלה יוצרים תחושת ייאוש קיומי שחזקה יותר מכל קפיצת פחד.
הסרט שהמציא את האפוקליפסה המודרנית
זהו העיבוד הראשון לרומן "אני אגדה" של מתיסון, ויש הטוענים שהטוב שבהם. אבל חשיבותו האמיתית היא בהשפעה: ג'ורג' רומרו עצמו הודה שהסרט הזה היה ההשראה הישירה ל"ליל המתים החיים". במילים אחרות, כל ז'אנר האפוקליפסה והזומבים המודרני נולד כאן, בשקט, עם וינסנט פרייס.
וינסנט פרייס נושא סרט שלם
מעט שחקנים מסוגלים להחזיק סרט כמעט לבדם, אבל וינסנט פרייס היה אחד מהם. הנוכחות שלו, הקול העשיר והעצב האציל, הופכים את מורגן לדמות טרגית ובלתי נשכחת. ובלב הסרט מסתתרת תובנה מצמררת על מי באמת המפלצת: עבור החברה החדשה שקמה, האדם האחרון הוא האגדה המבעיתה.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
קלאסיקת אפוקליפסה עם וינסנט פרייס, בנחלת הכלל. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.