ב"בלואו אפ" של מיכלאנג׳לו אנטוניוני נכנס צלם לפארק לונדוני שקט ויוצא ממנו עם ספק שלא ניתן ליישבו לעולם. הפארק, על השיחים והרוח והשקט שאינו טבעי, הפך שם למקום שבו הוודאות מתחילה להתפורר. "רוח רפאים" של הו דזה מציב שומר ביטחון בחורשה קטנה בבייג׳ינג ומגיע לתוצאה קרובה.

החורשה כאזור סף

פארק עירוני הוא אחד המקומות המוזרים שיש: טבע מתוכנן, בתוך עיר, שנועד לשמש הפוגה. סיור בודד בו ביום קיץ מייצר בדיוק את התנאים לפגישה שאין לה עדים. הסרט מנצל את הריקנות היחסית של השעה, ומשתמש בקולות רקע כדי להזכיר שהעיר קיימת אך רחוקה מכדי לעזור. חורשה קטנה היא גם המקום היחיד בעיר סינית גדולה שבו אפשר לעמוד דקות ארוכות בלי שאיש יעבור, וזו עובדה שהסרט מנצל.

מוכר להחריד וזר לחלוטין

הניסוח הזה הוא לב הסרט. תחושת ההיכרות בלי זיהוי היא אחת החוויות המטרידות שיש, משום שהיא מערערת על יכולת בסיסית שאנו סומכים עליה בכל רגע. הבמאי מסרב להסביר את מקורה, ובכך הוא שומר את הצופה באותו מצב בדיוק שבו נמצא הגיבור. אין הקלה ואין פתרון. יש כאן גם רמז לאפשרות שהזרות אינה שייכת לאיש שממול אלא לזה שמסתכל, וזו קריאה שהסרט מרשה בלי לאשר.

שומר ביטחון כדמות מרכזית

הבחירה במקצוע אינה מקרית. שומר הוא אדם שתפקידו לזהות מי שייך ומי אינו שייך, ולכן פגישה עם מישהו שאינו ניתן לסיווג מערערת את עצם קיומו המקצועי. יש כאן גם רובד חברתי: השומר נמצא בשולי מבנה הכוח העירוני, ורואה יותר משהוא רשאי לומר.

שתי עלילות שאינן נפגשות

במקביל למפגש בפארק מתנהל קו שני, אישה שמסכימה לארוחת ערב. ההצמדה של שני הקווים בלי חיבור מפורש היא הימור מבני, והיא מייצרת ציפייה לפתרון שאולי לא יגיע. הרווח הוא שהצופה עסוק כל הזמן בחיפוש קשר, וזו בדיוק פעולת הזיהוי שהסרט מפרק.

בייג׳ינג של היומיום

מחוז צ׳אויאנג הוא אזור עסקים ומגורים צפוף, ובחירה לצלם בו חורשה קטנה במקום קו רקיע היא אמירה. הסרט מתעניין בשוליים העירוניים ולא בסמלים, ובכך הוא מתחבר לזרם בקולנוע הסיני העצמאי שמעדיף את הפרוזאי. גם ארוחת הערב שבקו השני שייכת לאותה משפחה של רגעים קטנים, כאלה שאינם נראים ראויים לסרט עד שמישהו מצלם אותם ברצינות. סרטו הקצר של הו דזה, סין 2026.

רוח רפאים כמצב ולא כישות

הכותרת אינה מבטיחה סרט אימה, והיא מתארת מעמד: להיות נוכח ובלתי נראה בו זמנית. בעיר של מיליונים זהו מצב שכיח הרבה יותר משנעים להודות, והסרט הופך אותו למוחשי בעשרים דקות בלי אף אפקט מיוחד. מה שנשאר בסוף אינו פחד אלא אי נוחות עמוקה יותר, מן הסוג שמלווה אדם שחזר הביתה וגילה שאינו זוכר אם נעל את הדלת.

לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס

עשרים דקות שמותירות ספק נעים ולא נעים כאחד. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.