יש מילה אחת בפורטוגזית שדורות של מתרגמים נכשלו ללכוד: סאודדה. היא אינה בדיוק געגוע, ולא בדיוק נוסטלגיה, אלא תערובת עדינה של שניהם בתוספת כאב מתוק. "סאודדה" של היוצר הברזילאי ג'קסון אבקאטו אינו מנסה לתרגם את המילה הזו במילים, אלא במוזיקה ובדימוי.
כשמילים מיותרות
הסרט בנוי מרסיסים: ריחות, מקומות, תצלומים, זמנים, נופים. אבקאטו אורג אותם יחד עם הרמוניות ורגשות שמייתרים מילים. אין כאן עלילה, ואין צורך בה. סאודדה היא תחושה שגרה בגוף לפני שהיא מגיעה לראש, והסרט מבקש לעורר אותה ישירות, דרך החושים.
רגש שאין לו תרגום
במרכז היצירה עומד הרעיון שיש רגשות שחומקים מהשפה. סאודדה היא נכס תרבותי ברזילאי ופורטוגזי, אותה מלנכוליה מתוקה שהזינה את הפאדו ואת הבוסה נובה. אבקאטו ממשיך את המסורת הזו אל הקולנוע, ומזכיר שלפעמים הביטוי המדויק ביותר של רגש אינו דיבור עליו אלא נגיעה בו.
שיר במקום סיפור
"סאודדה" פועל כמו שיר, לא כמו סרט. שלוש הדקות שלו אינן מתפתחות אלא מתעבות, כמו לחן שחוזר על עצמו ומעמיק בכל סיבוב. זהו קולנוע מוזיקלי-פואטי במיטבו, מהסוג שמבקש לא שתבינו אותו אלא שתרגישו אותו, ושתיקחו איתכם משהו מהתחושה הזו גם אחרי שהוא נגמר.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
סרט פואטי-מוזיקלי ברזילאי על געגוע שאין לו מילים. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.