המסורת היהודית מספרת על שלושים ושישה צדיקים נסתרים שבזכותם העולם ממשיך להתקיים, ותנאי מרכזי בסיפור הזה הוא שאיש אינו יודע מי הם, ולעתים גם הם עצמם אינם יודעים. "גיבור רגיל" של יובאן צ'בטקוסקי מציג דמות שמתאימה להגדרה בדיוק מטריד, אדם שתרם דם מאתיים פעמים ונשאר בלתי נראה לחלוטין.

המספר שאי אפשר להתעלם ממנו

מאתיים תרומות דם הן נתון שקשה לתפוס. מאחורי הספרה עומדות שנים של הגעה שיטתית, של מחט, של המתנה, ושל אדם שקם בבוקר והחליט שוב ושוב לעשות מעשה שאין לו ממנו דבר. הסרט אינו הופך את הנתון לכותרת סנסציונית, והוא מניח אותו על השולחן ומאפשר לצופה לעשות את החשבון בעצמו, כמה אנשים המשיכו לחיות בזכות ההרגל הזה. מאתיים פעמים פירושן גם מאתיים החלטות נפרדות, שכל אחת מהן התקבלה ביום רגיל שבו היה קל הרבה יותר להישאר בבית.

גבורה בלי במה

ההגדרה המקובלת של גבורה כרוכה בהכרה ציבורית, בטקס ובאות הוקרה. דמיטר סווילאר אינו מקבל דבר מכל אלה, ודווקא ההיעדר הזה הוא נושא הסרט. הבמאי אינו מנסה לפצות אותו בכך שיהפוך אותו לכוכב, והוא מתעד את הפער בין מה שאדם נותן לבין מה שהחברה טורחת להחזיר, ומשאיר את חוסר הצדק גלוי לעין.

החיים בשוליים

המילה שוליים מופיעה בתקצירי סרטים לעתים קרובות מדי, אך כאן היא מתארת מצב ממשי. הפורטרט אינו מייפה את הקושי הכלכלי והחברתי ואינו הופך אותו לרקע ציורי לגבורה. ההפך, המתח בין המחסור האישי ובין הנדיבות הבלתי פוסקת הוא בדיוק מה שהופך את הדמות לחידה שהסרט מסרב לפתור בקלות. החברה שסביבו אינה מוצגת כאכזרית במיוחד, והיא פשוט עסוקה, וזו בדיוק צורת ההתעלמות היעילה ביותר שקיימת.

דוקומנטרי אינטימי בשלוש עשרה דקות

אורך כזה מחייב את הבמאי לבחור מה אינו מספר, וכאן הבחירה נופלת על הוויתור על מבנה של תחקיר. אין ראיונות מומחים ואין נתונים סטטיסטיים על מערכת הבריאות במקדוניה הצפונית, אלא נוכחות ממושכת ליד אדם אחד. הקרבה הזו היא שמפרידה בין פורטרט לבין כתבת חדשות, והיא נשמרת מן הפריים הראשון ועד האחרון.

אנושיות שממשיכה למרות הכל

השאלה שהסרט מותיר פתוחה היא מדוע. מדוע ממשיך אדם לתת כשהעולם אינו נותן לו, ומה מחזיק אנשים כאלה. התשובה אינה נאמרת בקול, והיא מוצעת רק דרך התנהגות. סרטו הקצר של יובאן צ'בטקוסקי, מקדוניה הצפונית 2025.

קולנוע קטן על נושא גדול

אפשר היה לעשות מן החומר הזה סרט מרגש ומניפולטיבי, עם מוזיקה עולה וכתוביות סיום שמודות לגיבור. הבמאי בוחר בדרך צנועה בהרבה, ובכך מכבד את מושא הצילום שלו. התוצאה אינה מבקשת מן הצופה לבכות אלא לחשוב על מי שהוא רואה ואינו רואה כל יום ברחוב, וזו השפעה שנשארת הרבה אחרי שהקרדיטים נגמרו. המצלמה שומרת על מרחק מכובד ואינה נדחקת אל תוך הכאב, ובזכות זה נשמרת לדמות זכות בסיסית לפרטיות גם בתוך סרט שכולו עליה.

לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס

שלוש עשרה דקות שמשנות את מה שהמילה גבורה מסמנת. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.