יש פצעים לאומיים שאינם מגלידים. בקפריסין, החלוקה שכפה הצבא הטורקי ב-1974 עדיין חיה, ואזור החיץ שחוצה את האי הוא תזכורת יומיומית לכך. "הזמנה לשיבה" של היוצר הקפריסאי פנאיוטיס כריסטופורו הוא סרט קצר, פוליטי וסמלי, שיוצא אל הפצע הזה.
צאצא של פליטים על קו הגבול
גיבור הסרט הוא צאצא של פליטים, החי בסמוך לאזור החיץ. הוא נושא על גבו משא שרובץ עליו כבר חצי מאה, נטל של גלות, של בית אבוד, של מולדת שנותרה מעבר לקו שאי אפשר לחצות. כריסטופורו אינו מספר את הסיפור הזה בהרצאה היסטורית, אלא דרך דמות אחת ותגובתה.
דימוי כהצהרה
זהו סרט שמדבר בשפת הסמל. הוא נחתם בתמונה בלתי נשכחת: שובו של הגיבור אל שורשיו, רכוב על איל-נגח. הדימוי הזה, חצי מיתי וחצי פוליטי, טוען את הסרט הקצר במשמעות שגדולה ממנו. השיבה כאן אינה רק פיזית, היא מעשה של התרסה, של שבירת חומה.
סרט פוליטי שמדבר לכולם
אף שהוא נטוע עמוק בהיסטוריה הקפריסאית, "הזמנה לשיבה" נוגע במשהו אוניברסלי. סיפור הגלות והכמיהה לשיבה מוכר לעמים רבים, ולצופה הישראלי בפרט הוא יהדהד בדרכים מורכבות. זהו קולנוע פוליטי במובן הטוב, כזה ששואל יותר מאשר עונה.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
סרט קפריסאי קצר על גלות, שורשים ושיבה. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.