יבגני זמיאטין תיאר ב"אנחנו" מדינה שבה החיים שקופים לחלוטין והרצון הפרטי נחשב לתקלה, והניח את היסודות לכל הדיסטופיה של המאה שאחריו. "חלומות אנושות שנפסקו" של איגור קולוסוב מגיע מאותו איזור גיאוגרפי ותרבותי, ומעדכן את השאלה לעידן שבו השקיפות אינה נכפית אלא נמכרת. באורך מלא, הסרט מרשה לעצמו לפתח כל רעיון עד סופו.

אנתולוגיה באורך מלא

שמונים ושתיים דקות המחולקות לארבעה סיפורים הן מבנה תובעני. כל פרק צריך להיות שלם, ובכל זאת לשרת נושא משותף. קולוסוב בוחר בחוט מקשר רעיוני ולא עלילתי, וזו הכרעה נכונה. הצופה אינו מחפש קשרים מלאכותיים בין הדמויות, אלא מזהה בהדרגה שכל פרק מתאר צורה אחרת של אותה שחיקה. הקישור הרעיוני מתחדד ככל שהפרקים מצטברים זה על זה. שמונים ושתיים דקות הן אורך נדיר עבור מבנה כזה, והוא מחייב את הצופה להתמסר.

הפסיכולוג והרוצח

הפרק על סשנים מקוונים קטלניים הוא הקרוב ביותר למותחן, והוא מנצל היטב את הפורמט של שיחת וידאו. המסך בתוך המסך מייצר תחושת קרבה מזויפת, מצב שבו שני אנשים נראים כאילו הם באותו חדר בעודם רחוקים לחלוטין. הפער הזה הוא הנושא האמיתי של הפרק, ולא הפשע עצמו. המשחק בפרק הזה מרוסן, וזה בדיוק מה שהופך אותו למאיים.

נערה ואב מעבר לגלקסיות

זהו החלק הרך ביותר, והוא מספק לסרט את משקל הנגד הרגשי שהוא זקוק לו. קשר בין הורה לילדה שמתקיים על פני מרחק בלתי אפשרי הוא רעיון מדע בדיוני ותיק, אך כאן הוא משמש בעיקר כדי לשאול מה נשאר מקשר אנושי כשכל מה שיש הוא תקשורת. התשובה שהסרט מציע אינה חד משמעית, וטוב שכך. ההימנעות מאפקטים ראוותניים משרתת את הפרק ומדגישה את הרגש.

תאגיד שמוכר אושר

הפרק הזה הוא הסאטירי ביותר, והוא נוגע בנקודה עכשווית מאוד. אושר מובטח כמוצר הוא רעיון שכבר אינו מרוחק, והסרט מציג אותו בכלים של בירוקרטיה יומיומית ולא של עתידנות מבריקה. משרדים, טפסים, חוזים. דווקא האפרוריות הזו הופכת את הפרק למטריד יותר מכל אפקט מיוחד. העיצוב האפור של המשרדים הוא אחד הפרטים המוצלחים בסרט כולו.

אמנזיה וחשיפה דיגיטלית

החלק האחרון עוסק באדם שאיבד את זיכרונו ונחשף לעברו דרך חומר שזר מציג לו. זהו הפרק שמנסח בצורה הישירה ביותר את נושא הסרט, השאלה מי מחזיק בסיפור שלנו כשאנחנו כבר לא. הרעיון חזק, אם כי הביצוע כאן נשען לעיתים על הסבר יותר מדי מפורש. למרות ההסתייגות, הפרק סוגר את הסרט בנקודה מהדהדת. גם השאלה מי בעל הסיפור נשארת תלויה מעל שלושת הפרקים הקודמים.

דיסטופיה בקנה מידה אנושי

מה שמחזיק את הסרט הוא שהוא נשאר עם אנשים ולא עם מערכות, גם כשהמערכות הן הנושא. סרטו של איגור קולוסוב, בלארוס 2025.

לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס

סרט מלא למי שאוהב מדע בדיוני שנשאר קרוב לקרקע. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.