רולאן בארת כתב שכל תצלום נושא בתוכו את המוות, את ה"זה היה". "התהוות" של היוצר הרוסי סרגיי קוזינצב לוקח את התובנה הזו ומהפך אותה: בסרטו הקצר וחסר המילים, פיתוח של תצלום ישן אינו מנציח את העבר אלא מחזיר אותו לחיים.
במעבדת הצילום
הסרט מתרחש כולו במעבדת צילום אפלה, שבה איש זקן מפתח בזהירות תצלום נשכח. קוזינצב מצלם את התהליך האנלוגי האיטי, את הנייר ששוקע בנוזל הפיתוח, ומאלץ אותנו לחכות יחד עם הגיבור עד שהדמות מתחילה לעלות. ואז קורה הקסם: הדמות קמה לתחייה במגש הפיתוח, והעבר פורץ אל ההווה.
לא הזיכרון אלא הנשמה
ההבחנה העדינה שהסרט עושה היא יפהפייה. אל הפריים מן העבר שבה לא הזיכרון, אלא הנשמה. כשהתצלום מתעורר, נשאב הצופה אל תוך זיכרון חי: שדה קיצי, צחוק ילדים, קלילות ואובדן. אין כאן נוסטלגיה מתוקה אלא משהו עמוק יותר, תחושה שהעבר אינו באמת חולף, אלא ממתין בשקט שמישהו יפתח אותו מחדש.
אור וצליל במקום מילים
"התהוות" אינו אומר מילה. הוא מספר הכול דרך אור וצליל בלבד, ובכך נאמן לנושא שלו. כשם שהתצלום לוכד רגע בלי מילים, גם הסרט פועל בשפת הדימוי הטהורה. הוא חוקר את הגבול הדק שבין הווה לעבר, בין מציאות לטביעה שהיא מותירה, ומשאיר אותנו עם אותה תחושת מתיקות-עצב שמותיר ביקור בתוך זיכרון.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
סרט ארט רוסי שקט על צילום, זיכרון ואובדן. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.