הרבה לפני "ראש המחק" של דייוויד לינץ', והרבה לפני "החוש השישי", היה "קרנבל הנשמות". קלאסיקת האימה הפסיכולוגית העצמאית הזו משנת 1962, שנעשתה בתקציב זעיר, היא אחד הסרטים המהפנטים והמשפיעים שהשכחה כמעט בלעה.
אורגניסטית, תאונה, ופארק נטוש
העלילה פשוטה ומטרידה. אורגניסטית צעירה, ניצולת תאונת דרכים, מוצאת את עצמה נמשכת באופן מסתורי לפארק שעשועים נטוש. ככל שהיא מתקרבת אליו, המציאות שלה מתחילה להתפורר. הסרט בונה תחושת ניתוק הולכת וגוברת, כאילו הגיבורה אינה שייכת עוד לעולם החיים.
בין מציאות לסיוט
"קרנבל הנשמות" חי במרחב הדק שבין מציאות לסיוט. הגיבורה נרדפת על ידי דמות חיוורת ומחזות חוזרים, ואנחנו, יחד איתה, אף פעם לא בטוחים מה אמיתי. הבמאי הרק הארווי יוצר אווירה היפנוטית של חלום רע, מהסוג שנשאר תקוע בתודעה זמן רב אחרי הצפייה. זו אימה של תחושה, לא של זעזוע.
השפעה שאי אפשר להפריז בה
למרות שנשכח כמעט לחלוטין בזמנו, "קרנבל הנשמות" הפך עם השנים לאבן יסוד. אפשר לראות את טביעות אצבעותיו בסרטיו של דייוויד לינץ', ב"ליל המתים החיים" של רומרו, ובכל ז'אנר האימה הפסיכולוגית שבא אחריו. סרטים שלמים נבנו על האווירה שהארווי המציא כמעט בלי כסף.
שירה שנעשתה כמעט בלי כלום
אולי הדבר המרשים ביותר ב"קרנבל הנשמות" הוא כמה מעט נדרש כדי ליצור כל כך הרבה. בתקציב זעיר ובצוות מצומצם, הארווי יצר יצירת מופת אווירתית. זו ההוכחה הטהורה לכך שאימה גדולה אינה תלויה באפקטים אלא בדמיון, וזו בדיוק רוח הקולנוע שגרינדהאוס אוהבת.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
קלאסיקת אימה פסיכולוגית מהפנטת, בנחלת הכלל. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.