ב"סטוקר" של אנדריי טרקובסקי נכנסים שלושה גברים אל אזור שבו הנוף מגיב לרצונות של מי שהולך בו, והמסע החיצוני מתגלה כמסע פנימי. "גשרים" של מיכל מארקס מוליך זוג אל יער בוקים פולני מתוך אותה הנחה: שיש נופים שמסוגלים להחזיר לאדם את מה שהוא מנסה להשאיר מאחור.

שני אנשים ותוכניות שאינן תואמות

נקודת הפתיחה חדה במיוחד. מוניקה הגיעה כדי לסגור, מארק הגיע כדי לפתוח, ואף אחד מהם אינו מצהיר על כך מיד. הפער הזה טוען כל שיחה במשמעות כפולה, והצופה נדרש להאזין לשני מסלולים במקביל. מארקס מנצל היטב את המבנה, ומעכב את ההצהרה המפורשת עד הרגע שבו המרחב כבר השתנה. גם ההסכמה של מוניקה לצאת לטיול נקראת בשתי דרכים, ויתור על התוכנית שלה או ניסיון אחרון לומר את הדברים במקום שאין בו עדים.

יער הבוקים כחלל דרמטי

יער בוקים אינו יער סתמי. הגזעים הישרים והכהים יוצרים קווים אנכיים חוזרים שממסגרים כל דמות בנפרד, ובכך המרחב עצמו מפריד בין השניים גם כשהם הולכים זה לצד זה. הצילום מנצל את המאפיין הזה במקום להיאבק בו, והתוצאה היא נוף שנראה כאילו הוא מעצב את הדיאלוג ולא רק מארח אותו.

הערפל והיצור שבתוכו

הופעת היצור היא הרגע שבו הסרט מכריז על עצמו כשייך לז'אנר. מארקס נזהר ואינו מספק הסבר, וכך הוא שומר על האפשרות שהיצור הוא ייצוג של משהו שהשניים נושאים איתם. הבחירה בערפל כאמצעי הסתרה היא גם בחירה כלכלית וגם בחירה נכונה: מה שנשאר בלתי מוגדר ממשיך לפעול אחרי שהסרט נגמר. חשוב מכך, התגובות של שתי הדמויות אל היצור אינן זהות, וההבדל ביניהן מספר עליהן יותר מכל שיחה שקדמה לו.

הגשר כדימוי כפול

גשר מחבר וגם חוצה, ומאפשר מעבר וגם מסמן את קיומו של פער. הכותרת ברבים מרמזת על יותר מגשר אחד, ואכן הסרט עוסק במעברים בין עבר להווה, בין שתי דמויות ובין מציאות למשהו שמעבר לה. הדימוי אינו מוסבר בדיאלוג, וזה בדיוק מה שמונע ממנו להיות פשטני.

הקולנוע הפולני והמטאפיזי

המסורת הפולנית מכילה נטייה ותיקה לשלב מלודרמה אישית עם רובד שאינו ניתן להסבר, בלי לוותר על ריאליזם רגשי. "גשרים" משתלב שם באופן טבעי, ואינו מנסה להיות סרט אימה. הוא אינו מחפש הבהלה ואינו בונה אל עבר גילוי, ולכן היסוד העל טבעי שבו נקרא יותר כהרחבה של מצב נפשי מאשר כאיום חיצוני. סרטו של מיכל מארקס, פולין 2024.

אנשים שאהבנו נשארים

ההצהרה שהסרט מציע בסופו פשוטה כמעט עד כדי מבוכה, אך הוא מרוויח אותה בעמל. תשע עשרה דקות אינן זמן רב, ובכל זאת מספיקות כדי להפוך פרידה למשהו שאיננו אירוע חד פעמי אלא מצב מתמשך. מי שמחפש סגירה יצא בידיים ריקות, ומי שמכיר את התחושה שאדם ממשיך להתגורר בתוכך שנים אחרי שהלך ימצא כאן תיאור מדויק שלה.

לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס

פרידה שממשיכה ללכת ביער גם אחרי הקרדיטים. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.