היופי, מלמד אותנו הקולנוע מאז ימי "מארני" של היצ'קוק, יכול להיות מסכה לכאב עמוק. "אהבות מלאכותיות" של הבמאי הברזילאי רוג'ר דאוויל לוקח את הרעיון הזה אל הקצה האפל ביותר, בדמותה של סמנתה: אישה מהפנטת שהפכה את הקסם שלה לכלי הרס.
יופי שהוא מסווה
סמנתה היא אישה יפהפייה, חכמה וכריזמטית, אבל מאחורי הקסם מסתתרת נפש שבורה. דאוויל אינו מאוהב בגיבורה שלו ואינו שופט אותה, אלא מתבונן בה בעיניים פקוחות. החידה שבלבו של הסרט אינה מה היא עושה, אלא מה הפך אותה למה שהיא.
ממנגנון של טראומה
התשובה נעוצה בעבר. כילדה נפלה סמנתה קורבן להתעללות מצד אביה, והטראומה עיצבה אותה לאישיות חסרת אמפתיה, חרטה או רחמים. "אהבות מלאכותיות" אינו מצדיק אותה, אבל הוא מסרב להסתפק בנבל שטוח. הוא מראה איך מפלצות נוצרות, ובכך הופך לסרט על מעגל ההתעללות לא פחות מאשר על תוצאותיו.
טורפת שגם נטרפת
בעזרת יופייה ותחכומה סמנתה מתקרבת לקורבנותיה, חודרת לחיי הזוגיות שלהם ומפרקת משפחות שלמות. אבל היא לעולם אינה חופשייה. עברה רודף אותה בסיוטים, וכך נוצרת דמות מורכבת, טורפת ונטרפת בו-זמנית. זו הדרמה הפסיכולוגית במיטבה: לא טובים מול רעים, אלא אדם מול הצלקות של עצמו.
לצפייה עם כתוביות בעברית בגרינדהאוס
דרמה פסיכולוגית ברזילאית אפלה ומהפנטת. לצפייה המלאה בסרט עם כתוביות עברית.